יום 57: 10 מייל/16 ק"מ
סך הכל: 760 מייל/1223 ק"מ
התעוררנו לזריחה יפה שהגיעה מאחורי ההרים על האגם. התחלנו הליכה עם קרמפונים עד סוף העלייה ומשם השביל היה פחות מושלג אז הורדנו אותם.
השלג היה על השביל לסירוגין והתקשנו למצוא את השביל רוב הזמן.
הסתכלנו במפה על הכיוון הכללי של השביל ופשוט עשינו סקי רוב הדרך למטה.
בסוף הירידה הגענו לנהר שהיינו צרכים לחצות. חיפשנו נקודה נוחה לחצות את הנהר עד שראינו עץ שחוצה את הנהר מקצה לקצה וחצינו את הנהר עליו.
איך שחצינו את הנהר הגענו לקמפסייט שלנו להלילה. מצאנו איזור נחמד להקים בו את האוהלים והנוף להרים ביו ההרים היה פשוט מדהים!
יום 58: 11 מייל/17 ק"מ
סך הכל: 767 מייל/1234 ק"מ
ממש על הבוקר איך שהתחלנו ללכת ראינו כמה איילים שלא חששו מהנוכחות שלנו בכלל! ולאחר מכן הצטרפו אפילו עוד.
משם המשכנו בעלייה של כמה מיילים שבסופה ראינו 2 הרים מושלגים ויפים.
לאחר מכן הגיעה הירידה לצד השני של ההר שכולו היה מלא בשלג ולכן בכל הירידה עשינו סקי. הגענו לעמק ומשם המשכנו בעלייה לצד השני.
הגענו לאגם גדול ויפה שהיינו צרכים לחצות ופגשנו שם את אורנג׳, פול וג׳ון.
אכלנו ארוחת צהריים ביחד ולאחר מכן חצינו את הנהר. המים היו קרים מאוד! תוך כדי החצייה הגיעו אפילו כמה גושי קרח.
התייבשנו והמשכנו משם בשביל צדדי שמוביל לMt Whitney, ההר הכי גבוה בארה"ב שאליו אנחנו רוצים לטפס מחר. הלכנו כמה מיילים עד שהגענו לTimberline lake
ולאחר עוד כמה מיילים הגענו לGuitar lake שהיה מרשים ובאמת בצורה של גיטרה למרות שהוא קפוא ומכוסה בשלג.
מצאנו איזור סלעי שלא מכוסה בשלג והחלטנו להעביר שם את הלילה. הנוף היה מדהים!
הלכנו לישון מוקדם על מנת להתעורר מוקדם מחר ולהגיע לפסגה מוקדם.
פול ואורנג׳ החליטו שהם לא ממשיכים כרגע את הסיירה, כל אחד מסיבותיו וזה היה הלילה האחרון שלנו איתם.
יום 59: 13 מייל/21 ק"מ
סך הכל: 767 מייל/1234 ק"מ
קמנו מוקדם בבוקר והתחלנו ללכת בשעה 4. השארנו את האוהלים והרבה מהציוד שלא היינו צרכים לסחוב איתנו למעלה. הירח היה מלא, הנופים של ההרים המושלגים עם תאורת הירח היה משהו באמת מיוחד ומדהים לראות.
לא היה צורך בפנסים מרוב שהירח היה מלא וחזק. עקפנו את Guitar lake משמאל והתחלנו בעלייה לכיוון ההר. השביל כמובן היה מכוסה בשלג והיינו צרכים ליצור אותו בעצמנו.
תוך כדי העלייה השמש התחילה לעלות והצבעים הכתומים ברקע ההרים היו מדהימים!
העלייה הייתה נוחה יחסית אבל לא קלה בכלל! היה לי קשה בעיקר לנשום בגובה הזה אבל פשוט לקחתי יותר הפסקות והסדרתי את הנשימה.
הגענו לפסגה באיזור השעה 8 והתחושה הייתה מצויינת לדעת שהצלחנו כולנו ולדעת שכרגע אני הבן אדם הכי גבוה בכל ארה"ב.
בפסגה היה קר והמון רוח ולכן נשארנו למעלה פחות מחצי שעה והתחלנו לרדת למטה.
הירידה הייתה הרבה יותר קלה ומהירה והגענו חזרה לGuitar lake באיזור השעה 11.
אכלנו ארוחת צהריים ונכנסנו לאוהלים ל45 דקות של שנ"צ, היינו תשושים ביותר..
התעוררתי ושמתי לב שאנחנו מוקפים במרמיטות שכנראה מנסות לקחת לנו את האוכל! הבעיה שהחייה הזאת כל כך חמודה שקשה לכעוס עליה.
אחרי שהתאוששנו קצת מהבוקר המעייף, המשכנו בהליכה חזרה לכיוון השביל המקורי של הPCT.
מצאנו מקום נחמד צמוד לאחד הנחלים שנמצא במרחק של מייל מהשביל המקורי.
יום 60: 8 מייל/13 ק"מ
סך הכל: 775 מייל/1247 ק"מ
התחלנו את הבוקר בעלייה קטנה ומשם הגענו לחציית נחל. הנחל לא היה עמוק מדי אבל בהחלט קר!
הגענו למדרון ענקי של שלג שהשביל אמור להיות מתחתיו ולרדת לעמק בצורה נוחה.
כל המדרון היה מכוסה בשלג ובזווית לא נוחה בכלל!
שמנו את הקרמפונים ונעזרנו בגרזני קרח לרדת למטה לאט לאט עד שהגענו למטה לחציית נחל נוסף.
הזרם היה חזק והתחלנו לעלות ביחד עם הנהר על מנת לחפש נקודת מעבר נוחה.
לבסוף מצאנו נקודת מעבר נוחה יחסית אבל הזרם עדיין היה יחסית חזק ולכן החלטנו לעבור אותו כקבוצה כאשר אנחנו אוחזים יד ביד וככה תומכים אחד בשני לא להסחף עם הזרם.
אחרי חציית הנהר התחלנו בעלייה לכיוון פאס נוסף שבסופו נוף של שלג מכל כיוון אפשרי!
ירדנו לצד השני של הפאס, ההליכה הייתה איטית על שלג רך ועמוק.
הגענו לחציית הנהר השלישי והזרם היה חזק! הלכנו לאורך הנהר חצי שעה בערך עד שמצאנו גשר שלג שעוד לא נמס ועברנו את הנחל עליו.
הקמנו אוהלים ליד הנהר על המקום הראשון שמצאנו בלי שלג.
היינו תשושים מיום ארוך ומעייף. למרות שהלכנו רק 8 מייל זה היה אחד הימים המעייפים שהיו לי.
יום 61: 12 מייל/19 ק"מ
סך הכל: 787 מייל/1266 ק"מ
התעוררנו (שוב) באיזור השעה 3 בבוקר, קיפלנו את הציוד בקור מטורף והתחלנן ללכת באיזור השעה 4.
הירח היה (שוב) מלא, היה מדהים להסתכל קדימה ואחורה כל כמה דקות ולראות את ההרים באור הירח ואת השמש שלאט לאט עולה ומשנה את הצבעים של ההרים.
התחלנו בעלייה על קו רכס לכיוון הפאס ואז הגענו פשוט לקיר מטורף של שלג שהיינו צרכים לעלות דרכו על מנת להגיע לפאס.
התחלנו בעלייה איטית ומבוקרת עם קרמפונים וגרזני קרח עד שהגענו לשביל שהיה נקי משלג לכמה מטרים..
המשכנו על השביל בעלייה עד שהגענו לחלק האחרון של העלייה שהייתה מלאה בשלג.
עברנו את החלק האחרון לאט ובזהירות אחד אחרי השני.
ההרגשה הייתה נפלאה כשהגענו לפסגה וראינו מאיפה באנו וכמה טיפסנו למעלה. (13200 רגל/4021 מטר)
אכלנו כמה חטיפים והמשכנו הלאה בירידה לכיוון השני של הפאס.
השביל כולו היה מכוסה כמובן בשלג ומירידה שאמורה להיות קלה ונוחה, מצאנו את עצמנו עושים במשך שעות עליות וירידות בשלג ומנסים לנווט את דרכינו לקמפסייט הבא.
הגענו בסופו של דבר לקמפסייט ושמנו לב שעננים מתקרבים בצורה מהירה ואגרסיבית.
קונור הצליח לבדוק תחזית מזג אוויר דרך המכשיר איתור שלו וראינו שהולכת להיות סופת שלגים בקרוב.
הכנו מדורה ותוך כדי הקמנו מהר את האוהלים והלכנו לישון מוקדם יחסית.
יום 62: 9 מייל/14 ק"מ
סך הכל: 788 מייל/1268 ק"מ
התעוררתי כמה פעמים במהלך הלילה מרעשים ששמעתי מסביב אבל הייתי בטוח שרוח מכה את האוהל שלי וחזרתי לישון.
ב5 וחצי בבוקר התעוררתי ועוד מתוך האוהל יכולתי להבחין שהכל בחוץ פשוט לבן!
הלילה היה באיזור המינוס 7 מעלות וכל האיזור היה מלא בשלג טרי.
התחלנו ללכת באיזור השעה 6 ולאחר מייל בערך ירדנו מהשביל לכיוון שביל צדדי שאמור להוציא אותנו החוצה מהשביל.
התחלנו עלייה לכיוון Kearsarge pass והיא הייתה לא קלה בכלל!
הגענו לפסגה ומשם ירדנו לכיוון השני שכמובן היה מלא בשלג גם כן.. אומנם יכולנו לראות כבר את העיירה הבאה מרחוק וזה עודד אותנו.
אחרי כמה שעות של ירידה לא פשוטה הגענו לחניון. לא הייתה הרבה תנועה בחניון אבל לאחר שעתיים בערך הגיע מלאך שביל שלקח אותנו לעיירה הקרובה - Independence.
לקחנו משם טרמפ נוסף לעיירה קצת גדולה יותר בשם Bishop. העיירה הייתה נראית ממש אחלה וכמובן שזה נמדד על פי כמות המסעדות שיש לעיירה להציע..!
מצאנו חדר במוטל והתחלקנו בו מת׳יו, ג׳ניפר, קונור, קייטי ואני.
יום 63: 0 מייל/0 ק"מ
סך הכל: 788 מייל/1268 ק"מ
בבוקר אכלנו ארוחת בוקר במוטל ולאחר מכן ארוחת בוקר שנייה במסעדה. אכלנו ולאחר מכן התחלנו לדבר לגבי האפשרויות שלנו להמשך השביל.
עברנו בתחנת מידע בעיר לקבל מידע לגבי מצב השלג ובעיקר הנחלים שבמקטע הבא של השביל.
הבחור שאל אותנו איך היה לנו השבוע האחרון. ענינו לו שהיה קשה ומאתגר. אז הוא ענה שהמקטעים הבאים קשים פי כמה וכמה.
הבנו שבגגל הסכנות שבסיירה והעובדה שלא נצליח לעשות יותר מ15 מייל ביום, החלטנו לדלג צפונה.
ג׳ון אמר שיש לו חבר שגר בעיירה בשם Truckee שנמצאת קרוב מאוד לשביל ובאיזור שאמור להיות לא רע לדלג אליו.
החלטנו שלשם נלך וג׳ואי חבר של ג׳ון יוכל לארח את כולנו בבית שלו.
בערב החלטנו ללכת לסרט וונדר וומן! אבל לפני זה אכלנו ארוחת ערב במקדונלדס וכמובן שהזמנתי את הארוחה המסורתית של 50 נאגטס, 2 המבורגרים ופאי!
המשכנו משם לסרט, כולנו התרגשנו מהעובדה שלא צפינו בסרט המון זמן והיה נחמד ללכת כולם ביחד.
רועיקו שלנו היקר לנו מאד, אנחנו שוב מתפעלים מכושר הביטוי שלך והתמונות המרהיבות המלוות את הנרטיב. כל הכבוד על הנחישות וכושר ההתמדה. מאחלים לך שתמשיך להנות ושכל משאלותיך תתגשמנה.
אוהבים ומתגעגעים - סבתא וסבא