אחרי עוד טיסה של 11 שעות מהונג קונג נחתתי באוקלנד שנמצאת באי הצפוני של ניו זילנד. הקבלת פנים שם הייתה עם הרבה גשם שלא הפסיק אבל העיקר שנחתתי לקיץ.
בזמן ההמתנה למזוודות פתאום ראיתי כמה ישראלים והתחלנו לדבר קצת, היה שם זוג נחמד שלא ממש ידע לאן הם הולכים משם אז הצעתי להם להצטרף אלי לכמה סידורים של קניית סים מקומי ופתיחת חשבון בנק והם זרמו. הגענו למרכז קניות והבנק כבר היה סגור אבל הספקנו לקנות סים לפחות. כשהייתי בהונג קונג יצרתי קשר עם משפחה בניו זילנד ושאלתי אם אפשר להתארח אצלם והם ענו בחיוב. ברגע שקניתי את הסים המקומי שאלתי אותם אם הזוג יכול להצטרף והם אמרו שכן אז לקחנו אוטובוס לאיזור אוטהוהו ושם הם אספו אותנו אליהם.
אירחו אותנו בצורה מאוד חמה וכיפית, משפחה בהחלט מעניינת עם 10 ילדים וכמעט כולם מנגנים על כלי נגינה כלשהו אז ניצלתי את זה ללמוד קצת לנגן על היוקולילי.
הגעתי בתקופה של חגים מה שהקשה קצת מבחינת סידורים כי רוב המקומות סגורים או עובדים פחות שעות אבל הצלחתי לפתוח חשבון בנק והמשימה העיקרית הפכה להיות קניית הרכב. ניסיתי לחפש בהרבה מקומות דיברתי עם הרבה אנשים חלק רציניים יותר וחלק פחות, לקח לי 3 ימים אבל בסוף נפגשתי עם מוכר מקומי והרכב היה נראה לי לא רע, התקשרתי לבריאן הבחור שאני ישן אצלו והוא הגיע להסתכל קצת על הרכב בגלל שהוא מכונאי, הוא אמר שהרכב נראה במצב לא רע בכלל אז אחרי קצת התמקחויות הורדתי את המחיר ב450 דולר ולקחתי את הרכב.
יום אחרי החלפנו כמה חלקים שדרשו תיקון וקצת החלפת שמנים, עשיתי קניות של ציוד שיהיה לי לרכב בעיקר לבישול ושינה וקצת אוכל והתחלתי לעלות צפונה.
ההרגשה הייתה באמת טובה זאת תחושה כיפית להיות נייד ופשוט לעשות מה שאתה רוצה והדרכים זה פשוט משהו מיוחד לא משנה לאן ומאיפה נוסעים הנוף משוגע!
*תמונה*
אז התחלתי לעלות צפונה עברתי בדרך במערה עם תולעים זוהרות מחזה דיי נפוץ בניו זילנד
לאחר מכן המשכתי למפלים ואת הלילה עשיתי ברכב צמוד לנהר
קמתי בבוקר אחרי לילה גשום אבל דווקא הצלחתי לישון לא רע בכלל והיה לי נוח, התחלתי נסיעה לכיוון דרום מזרח למסלול של כמה שעות שרציתי לעשות אבל אחרי שעה נסיעה בערך אני מבין שהמזג אוויר כנראה לא יאפשר זאת. קצת מבאס אבל אין מה לעשות הסתובבתי בחזרה והמשכתי צפונה לכיוון מסלול קצר יותר של שעה וחצי בערך. כמובן שהגשם לא מפסיק אבל החלטתי שזה לא עוצר אותי אז שמתי את הפונצ'ו והתחלתי ללכת. כמובן שחזרתי רטוב אבל היה בהחלט מהנה ושווה.
יום שישי החלטתי שאני נוסע לשמעון, ישראלי שמארח אצלו ישראלים במקום שנקרא קריקרי. הגעתי אליו יחסית מוקדם בגלל הגשם אבל ישבנו על קפה ודיברנו. מאוחר יותר הגיעו עוד שתי בנות אורי ומאיה והחלטנו שבבוקר נעלה צפונה ביחד ונקח שם אוטובוס שסוגר את כל הקצה הצפוני של ניו זילנד.
התחלנו נסיעה בבוקר עד לנקודת המפגש בערך שעה נסיעה ועלינו לאוטובוס, בדרך עברנו בדיונות חול שם כל אחד קיבל גלשן והתחלנו להחליק על החול.
לאחר מכן אכלנו צהריים על אחד החופים קיבלנו מנה יפה של סטייק נקניקיה וקצת סלטים
והמשכנו לנקודה הכי צפונית בניו זילנד, בהתחלה היה ערפל נוראי לא ראינו בקושי מטר קדימה, החלטנו לחכות שם עוד קצת וממש כמה דקות לפני שהיינו צרכים ללכת נגלה לפנינו מחזה מרהיב ונקודה שבה שני אוקיינוסים מתחברים ואפשר לראות את זה ממש בבירור.
המשכנו משם לחוף שנקראה 90 mile beach האוטובוס נסע לאורך כל החוף
ומשם חזרנו לנקודת ההתחלה. בדרך חזרה דרומה עצרנו במקום שנקרא st pauls שזה סלע ענקי עם טיפוס חלקלק אבל שווה כל רגע הנוף משם!
את סוף היום סיימנו בקמפסייט שם ישנו ברכבים והחלטנו שבבוקר נקח מעבורת לאי קרוב ושם יש כמה אפשרויות למסלולים.
אז איפה הדברים השתבשו? הנה זה מתחיל..
בבוקר התחלנו נסיעה דרומה לכיוון paihia שם המעבורת יוצאת, פתאום באחת העליות בכביש אני מרגיש שלרכב קצת קשה, אני נותן עוד גז ומרגיש שזה לא עוזר. אני מבין שיש בעיה ושניה אחר כך אני מוריד את הרכב לצד הכביש והוא בדיוק נכבה. אני מזהה עשן יוצא מקדמת הרכב ושאני לא מצליח להניע אותו. אני יוצא החוצה ומרים את המכסה מנוע והדברים שם לא נראים ומריחים לי טוב בכלל.. אני מבין שזאת כנראה תקלה לא קטנה, קשה מאוד שלא להתבאס ולהתעצבן אבל אני חייב להיות מפוקס, לשים את המחשבות הרעות בצד ולחשוב רגע מה אני עושה. למזלי יומיים לפני כן עשיתי חברות אצל AA אני מתקשר אליהם ומסביר להם איפה אני תקוע ואמרו לי שיגיעו תוך 20 דקות בערך לגרור אותי. עכשיו אני מתחיל לחשוב לאן אני גורר את הרכב בכלל? יום ראשון וכל המוסכים סגורים. אני מתקשר לשמעון הבחור שישנתי אצלו בשישי ושואל אותו אם הוא מכיר אולי מכונאי בסביבה, הוא חוזר אלי אחרי כמה דקות עם כתובת של חבר שלו ולשם אני גורר את הרכב.
אחרי ששמנו את הרכב שם אני מבקש מהנהג לקחת אותי לשמעון הביתה והוא מסכים.
יום אחרי בבוקר אני מתחיל הליכה לכיוון המוסך שם אני פוגש את רוברטו הוא בודק לי את הרכב ואומר שהלך המנוע. תיקון של מנוע זה כמו לקנות רכב חדש ואני מתחיל לחשוב מה אני עושה. התחושה באמת נוראית גם בגלל שאני מרגיש שהמוכר רימה אותי וכמובן שהטלפון שלו לא עונה וגם בגלל שאני יודע שזה הולך לעכב אותי מבחינה כספית ומבחינת זמן טיול.
התקשרתי לבריאן הבחור שישנתי אצלו בהתחלה שיתפתי אותו במצב והוא אמר לי לא לדאוג שהוא משיג טריילר ובא לגרור אותי אליו ושנהיה בקשר.
חזרתי לשמעון והחלטתי שאם אני אשאר שם אני אשקע בבאסה אז לקחתי את עצמי ואת היוקולילי והלכתי למסלול לאורך הנהר עד למפל, ישבתי שם כמה שעות וחזרתי לקראת הערב.
בנתיים בריאן יוצר איתי קשר ואומר שהוא בדרך, הוא מגיע אלי ב2 בלילה אנחנו מעמיסים את הרכב ויוצאים בסביבות 2 וחצי, התחלפנו בנהיגה מדי פעם היה לא פשוט להחזיק ער ולשלוט על עוד רכב מאחורה בגשם.
הגענו ב7 וחצי הביתה וסיימנו את החלק הראשון של המשימה.
התחלנו בתהליך של הוצאת המנוע, ניתקנו את כל החיבורים בתור התחלה. יום אחרי נסענו לחבר שלו להביא מנוף בשביל להוציא את המנוע החוצה.
ואז בשלב שההרגשה שלא יכול להיות גרוע יותר נשברת לי השלמה של שן שנשברה לי לפני כמה שנים ואני נשאר עם חצי שן. אני הולך למרכז העיר מוצא מרפאת שיניים הודית ומחדש את ההשלמה עם עוד חור בתקציב.
השלב הבא להכניס את המנוע החלופי שהבאנו, כמובן שלא הכל הולך חלק וגם גשם לא בדיוק עוזר אבל לאחר שבוע של עבודה קשה האוטו מניע וחוזר לעבוד!
קשה שלא להתבאס במצבים כאלה אבל מה שאני תמיד אומר לעצמי שתמיד יכול להיות גרוע יותר ושלכל דבר שלילי חייב להיות גם משהו חיובי..
לדוגמא אם לא היה לי את הביטוח על הגרירה? או אם הייתי נתקע במקום מרוחק יותר בלי שאני מכיר אף אחד בסביבה? ואם לא היה לי את שמעון? ואם בריאן לא היה מגיע לגרור אותי ובכלל לעזור לי עם כל העניין של הרכב?
אז כן אלו היו שבועיים לא פשוטים אבל בסופו של דבר התמקצעתי בעוד תחום חשוב לחיים והייתי אצל משפחה מדהימה שאירחה אותי בכיף ובאהבה ומכאן רק עם הפנים קדימה להמשך הטיול!
החוויה שעברת אכן לא פשוטה אבל אני משוכנעת שגילית בעצמך עוצמות שלא הכרת. גאה בך על התושיה והאופן שבו התמודדת! בזכות האישיות הנעימה שלך והעובדה שאתה יודע איך ליצור קשר טוב עם אנשים הם תמיד יהיו מוכנים לבוא לעזרתך ובאמת מזל גדול שפגשת את המשפחה המקסימה הזאת!
אז תשאיר את כל החוויה הזאת מאחוריך ותמשיך לחוות חוויות טובות ולשתף אותנו בעוד ועוד סיפורים ותמונות.
מחכה בקוצר רוח כבר לפרק הבא...