37. PCT Mile 2461-2613

יום רביעי, 8 בנובמבר 2017 0 תגובות

יום 134: 23 מייל/37 ק"מ
סך הכל: 2484 מייל/3997 ק"מ

התעוררנו אחרי לילה נוסף אצל מלאכי השביל ואכלנו קורנפלקס לארוחת הבוקר. לאחר מכן התחלנו להתארגן לקראת יציאה בחזרה לשביל ותפסנו טרמפ מהיר לסטיבן פאס.
אופיר היה צריך לאסוף חבילה עם אוכל ששלח לעצמו לאכסניית סקי שנמצאת בסמוך לשביל ומיד לאחר מכן התחלנו ללכת.
כמצופה ממדינת וושינגטון המדהימה, עליות וירידות חדות ליוו אותנו במהלך כל היום אך הנופים היו מתגמלים בהחלט.
בגלל שהתחלנו ללכת מאוחר היום, החלטנו שנלך עד שעה מאוחרת יחסית והגענו לקאמפסייט בדיוק בזמן לשקיעה. רודאו, אופיר ואני הגענו מוקדם יותר מהבנות והתחלנו להניע מדורה שתחמם אותנו. תוך כדי שאספתי עצים קלטתי כמה שהשקיעה היום מדהימה ושווה התייחסות מעבר לרגיל.
מאוחר יותר הגיעו קארי וקיופיד שהאטו מעט את הקצב בגלל הרגל של קיופיד שעדיין כואבת לה. עם הבנות הגיעו גם עוד שני בחורים שלא יצא לי להכיר לפני אבל היה נראה שהלכו הרבה היום. לאחר שיחה קצרה איתם הבנתי שהם באמת בקושי ישנים בלילות ואפילו לא מקימים אוהל בשביל לחסוך זמן הקמה וקיפול והולכים המון שעות ביום. לפעמים אני מרגיש שיש אנשים שמפספים דברים מסויימים בשביל ופשוט נחושים לסיים את השביל כמה שיותר מהר.. אבל כמו שאנחנו נוהגים להגיד על השביל - hike your own hike ושכל אחד יעשה מה שטוב לו!

יום 135: 24 מייל/38 ק"מ
סך הכל: 2508 מייל/4036 ק"מ

הבוקר התחיל בערפל סמיך ואופייני למדינת וושינגטון.
כל ההליכה עד לארוחת הצהריים הייתה בראות חלקית של הנוף אבל הערפל דווקא נתן לנוף מראה דרמטי ושונה מהרגיל.
אחרי שאכלנו ארוחת צהריים, כולנו הרגשנו עייפים ותשושים והחלטנו לדפוק שנ"צ של שעה פחות או יותר.
מזג האוויר היה מושלם לשינה, טמפרטורה נמוכה אבל שמש שמאזנת את הקור בדיוק לרמת נוחות מקסימלית לשינה טובה.
היה לנו מאוד קשה לקום ועוד יותר להתארגן להמשך הליכה. גם היום היה לא קל בכלל מבחינה פיסית אבל בהחלט יפה.
פעם בכמה זמן אני משתדל לזכור להסתובב אחורה ולהסתכל על הנוף. מה שרואים מכאן לא רואים משם!
באחת הפעמים במהלך היום הסתובבתי והבחנתי ב2 מרמיטות חמודות שבדיוק יצאו מהמחסה ורודאו הולך לכיוונם.
לקראת סוף היום, ממש כשעה מהקמפסייט שתכננו לישון בו פגשתי זוג נחמד שעושה מקטע בוושינגטון. תוך כדי השיחה איתם הרגשתי כאב ברגל ימין והבחנתי שעקצה אותי דבורה. למעשה אני דיי בטוח שזאת הפעם הראשונה שדבורה עוקצת אותי ולא הייתי בטוח איך הגוף שלי יגיב.. למזלי כבר הייתי ממש קרוב לקמפסייט והכאב ירד לאט לאט וגם הנפיחות.


יום 136: 24 מייל/38 ק"מ
סך הכל: 2532 מייל/4075 ק"מ

את היום התחלנו בירידה עד שהגענו לחציית נחל שאומנם היה בו גשר שזה דבר שלא מובן מאליו בכלל על השביל אבל מצב הגשר לא היה בשיא..
לאחר מכן כמו כל ירידה מגיעה עלייה ואיתה גם חום ותשישות. הדבר שנותן לי הכי הרבה מוטיבציה כשאני בעלייה זה המחשבה על הנוף הבא שיגיע בסיום העלייה. לפעמים אני מתאכזב אבל הרבה מהפעמים זה בהחלט שווה את המאמץ.
לקראת הצהריים הגענו לאגם מדהים ביופיו, צלול ונקי באופן קיצוני. האגם היה קר מאוד והשמש התחבאה מאחורי העננים ולכן החלטתי לא להכנס לטבילה למרות ההזדמנות הנהדרת.
איך שסיימנו את ארוחת הצהריים והמשכנו ללכת כמובן שהשמש החליטה לצאת בכל הכוח.. אבל זה עדיף מעננים וגשם נכון?
המשכנו ללכת על איזור הרכס ולאחר מכן עוד כמה עליות וירידות עד שהגענו לקמפסייט שלנו להלילה.

יום 137: 27 מייל/43 ק"מ
סך הכל: 2559 מייל/4118 ק"מ

את הבוקר העברנו במעבר של שני נחלים גדולים יחסית. בנחל הראשון חיפשנו נקודת מעבר נוחה ותוך כדי החיפוש שמנו לב שאנחנו הולכים בצמוד לכוורת דבורים. הדבורים ניצלו את הרגע ועקצו דווקא את קארי שאלרגית לדבורים. היה לה בעבר אפיפן אבל השתמשה בו בדיוק לפני כמה שבועות במקרה דומה ומאז לא הצטיידה באחד חדש.
העקיצה הייתה ברגל והיא אמרה לנו שרק אם העקיצה באיזור הצוואר או הפנים זה מסוכן.
מצאנו נקודה סבירה לחצות את הנחל, הורדנו את הנעליים וחצינו אותו אחד אחרי השני.
אחרי זמן קצר הגענו לנחל נוסף שהיה גדול ורחב יותר אבל מצאנו נקודת מעבר טובה על עץ שנפל ועובר מגדה אחת לשניה.
המשכנו בהליכה עד לארוחת צהריים והבחנו כולנו שקארי מרגישה ממש לא טוב ומתחילה להתנפח בחלקים שונים בגוף. למזלנו ראינו קבוצה של אנשים שעובדים בתחזוקה של השביל וקיבלנו החלטה להזעיק מסוק דרך המכשיר קשר שהיה להם.
במשך שעה פחות או יותר חיכינו למסוק שיגיע והמצב של קארי לא השתפר בכלל. בסופו של דבר המסוק הגיע והסיקו את קארי משם.
למרות כל הקושי והמחשבה על מה שקורה עם קארי ידענו שאנחנו צרכים להמשיך ללכת וקיווינו שנוכל להתאחד כולם מחדש בהקדם.

יום 138: 10 מייל/16 ק"מ
סך הכל: 2569 מייל/4134 ק"מ

קבענו ערב לפני שהיום נתעורר מוקדם על מנת להגיע בזמן לכביש שממנו לוקחים אוטובוס לעיירה בשם Stehekin בשעה 9. מהמקום שישנו בו ועד הכביש היו לנו 10 מיילים ללכת. היינו חדורים במוטיבציה להגיע בזמן והקצב שלנו היה מהיר במיוחד.
הגענו לאוטובוס ותוך חצי שעה בערך הגענו לסטהיקין. העיירה הזאת מיוחדת במיוחד לא רק בגלל היופי שלה אלא בעיקר בגלל שאפשר להגיע אליה רק דרך סירה או ברגל. אין כבישים שבעצם מתחברים באופן ישיר למקום.
עצרנו עם האוטובוס בדרך במאפייה המקומית וכמובן שאין צורך להסביר מה קורה כששמים אוטובוס מלא במטיילים מהשביל במקום כמו מאפייה..
אז אחרי שאכלנו ואכלנו ואכלנו מאפים מכל סוג אפשרי, המשכנו עם האוטובוס למרכז העיר והתחלנו להתארגן על מקום להתקלח בו.
בזמן שהתקלחנו קיופיד דיברה עם קארי בטלפון ואיך שיצאנו מהמקלחות היא הודיעה לנו בפתאומיות שהיא החליטה לקחת את המעבורת שיוצאת בעוד 5 דקות בשביל לצאת מהעיירה ולהצטרף לקארי.
היינו קצת מופתעים אבל בעיקר בחוסר ודאות לגבי ההמשך שלנו כקבוצה. אנחנו נמצאים במרחק של 4 ימים מקנדה ואין כל כך אופצייה בדרך להפגש עד אז.
התכתבנו בהמשך היום והחלטנו שהבנות ישכירו רכב, יסעו איתו לקנדה ונפגש שם בעוד 4 ימים בתקווה שהכל יסתדר מבחינת זמנים לשני הצדדים.
לארוחת ערב החלטנו ללכת לאחת האכסניות ולאכול אכול כפי יכולתך שהיה בהחלט טעים ומשתלם לכמות היפה שאכלנו.
לאחר מכן חזרנו למרכז העיירה, ישבנו עם עוד מטיילים וצפינו בשקיעה.

יום 139: 17 מייל/27 ק"מ
סך הכל: 2586 מייל/4162 ק"מ

התעוררנו בבוקר אחרי שישנו מאחורי מרכז המבקרים של העיירה באוהלים. אכלנו ארוחת בוקר וחיכינו עד שיפתח הדואר בשעה 10:00 על מנת לאסוף את החבילות אוכל שלנו.
ארגנו את האוכל בתיק ותפסנו את האוטובוס בחזרה לכיוון השביל. היינו חייבים לעצור בדרך שוב במאפייה, לאכול ארוחת צהריים ולהתמלא בכוחות לימים הבאים והאחרונים שלנו במדינת וושינגטון.
חזרנו לשביל אופיר, רודאו ואני והחלטנו לעשות יום קצר יחסית.
תוך כדי הליכה שמענו משהו זז בסמוך לשביל ולאחר מבט קרוב ומעמיק הבחנו בדוב שחור שנהנה מאכילת אוכמניות.
כמובן שלא רציתי להפריע לו אבל הוא סיקרן אותי מאוד ונשארתי כמה דקות נוספות לצלם אותו ולראות מה הוא עושה.
המשכתי ללכת וממש כמה דקות לפני הקמפסייט הגענו לגשר שבור וחצינו את הנחל בזהירות.
הערב היה ערב שהיינו רק הבנים ונהננו מאוד אחד מהשני ומהצחוקים המשותפים.
זמן קצר אחרי שנכנסנו כל אחד לאוהל שלו לישון, התחלתי לשמוע רעשים של מישהו שמתהלך באיזור. בהתחלה חשבתי שזה אופיר או רודאו שיצאו החוצה אבל אחרי וידוא איתם הבנתי שאני טועה. הרעש לא הפסיק ופתחתי את האוהל בליווי של פנס על מנת להבין מה מסתובב ליד האוהל שלי ועושה כל כך הרבה רעש. קיוויתי מאוד שזה לא דוב שמחפש את האוכל שלנו ולמזלי גם צדקתי. זה היה בסך הכל צבי שחיפש אוכל אבל עם כמה שהחייה הזאת חמודה ככה היא מטומטמת ולכן לא עזבה את האיזור במשך זמן ארוך ועשתה המון רעש.

יום 140: 27 מייל/43 ק"מ
סך הכל: 2613 מייל/4205 ק"מ

בבוקר איך שיצאתי מהאוהל להפתעתי הצבי שהציק לי במהלך כל הלילה עדיין היה באיזור ובירך אותנו בבוקר טוב.
התחלנו בעלייה ארוכה יחסית ובסופה עצרנו לנוח כמה דקות. תוך כדי שאנחנו נחים הגיע מכיוון צפון מטייל שלא ראיתי מאז החודש הראשון של השביל באיזור המדבר. שנינו התלהבנו מאוד לראות אחד את השני והשלמנו קצת פערים מה קרה עם כל אחד בזמן הזה. הוא סיפר לי שהוא נפצע כמה ימים אחרי הפעם האחרונה שנפגשנו ולקח הפסקה של 3 שבועות, המשיך ועכשיו החליט ללכת מקנדה דרומה עד הנקודה שבה הפסיק.
 
המשכנו ללכת, הנוף רק הלך והשתפר אך לצערי היה גם מלווה בלא מעט עשן מכל השריפות שבאיזור. במהלך אחת העליות ראיתי מספר מטורף של מרמיטות ככל שהתקדמתי עוד ועוד ואפילו לא פחדו ממני כשהתקרבתי.
סיימנו את היום בקמפסייט תשושים אך מרוצים והלכנו לישון.

36. PCT Mile 2318-2461

יום שישי, 27 באוקטובר 2017 0 תגובות

יום 127: 26 מייל/42 ק"מ
סך הכל: 2344 מייל/3772 ק"מ

הבוקר נפתח עם עננות קלה אך השתנה במהירות ליום בהיר ויפה במיוחד.
עברתי דרך מספר אגמים בבוקר ולאחר מכן המשכתי במגמת עלייה עד שהגעתי לרכס ועברתי לצד השני.
הר רייניר המרשים בא והלך מספר פעמים במהלך היום וכל פעם התרשמתי מחדש מהעוצמה שלו.
המשך היום היה מגוון ביופיו אך מעייף במיוחד. וושינגטון ידועה במיוחד בשינויי הגבהים שעוברים בכל מקטע. ביום ממוצע הטיפוס והירידה יהיו בין 2000-3000 מטר, דבר המעייף מאוד לאורך זמן ולרוב גם מקשה ללכת מספר רב של קילומטרים ביום.
לקראת סוף היום הבחנו בשריפה שמתחילה בכיוון מזרח ונראתה לא קטנה בכלל. רוב החלק הצפוני של השביל מלא בשריפות בתקופה הזאת של השנה ותמיד יש חשש שיסגרו את המקטע הבא של השביל.
בסוף היום הגענו לבקתה שנמצאת ממש על השביל ומשמשת את המטיילים כמקלט וגם לצורך שינה במידה ורוצים. הגענו בשעה סבירה והתחלנו לאסוף עצים על מנת להבעיר מדורה גדולה שתספיק לנו לאורך זמן ותחמם אותנו במהלך הערב הקר.
הצטרף אלינו למדורה בחור בשם הארי מאנגליה שהתחיל בקנדה והולך דרומה למקסיקו. הוא סיפר לנו שהתחיל את השביל עם חברה שלו אבל היא נפצעה ונאלצה לעזוב את השביל כרגע. הערב היה מצחיק ומהנה ביותר ובסופו נכנסנו כולם לבקתה והלכנו לישון.

יום 128: 30 מייל/48 ק"מ
סך הכל: 2374 מייל/3820 ק"מ

הבוקר היה לי הרבה יותר קל להתעורר מוקדם מכיוון שבתוך הבקתה היה חם ונעים ולצאת החוצה מהשק שינה לא היה נוראי כמו שבדרך כלל.
הסתכלנו החוצה מהחלון שבבקתה וראינו שיש מעט גשם והמון ערפל. כמובן שזאת לא ההרגשה הכי כיפית לדעת שבעוד כמה דקות אצטרף למזג אוויר בחוץ אבל לפחות כל ההתארגנות של הבוקר הייתה במקום סגור וחם!
התחלתי ללכת בתוך הערפל שלאט לאט התפזר ונתן לשמש לצאת החוצה סוף סוף ולייבש אותי ואת הציוד שלי.
זמן קצר לאחר מכן הגענו לשביל עפר והבחנו בשלט שמכווין למלאכי שביל. השעה הייתה מוקדמת ולא היינו בטוחים אם השלט נמצא שם כבר כמה ימים. הלכנו במהירות עד שהגענו לפיצול שבילים ושם הבחנו בשתי בחורות מבוגרות שישנות באוהלים כמה ימים ומכינות אוכל למטיילים!
העיתוי שלהן היה כל כך מושלם בגלל הקור והגשם. הן הכינו לנו מרק חם ולאחר מכן גם פנקייקים. שתינו בירה ואפילו וויסקי לצד מדורה שהן תחזקו ולבסוף אכלנו ס'מורס.
אחרי שהעברנו שעתיים במקום, הבנו שאנחנו צרכים להמשיך ללכת על מנת לעמוד ביעד שהצבנו לעצמנו להיום. כמו תמיד, לא היה קל להפרד אבל עשינו זאת והמשכנו ללכת.
אחר הצהריים השמיים התבהרו לגמרי ונכנסנו לקצב אחיד ומהיר עד שהגענו לקמפסייט ליד נחל.

יום 129: 16 מייל/26 ק"מ
סך הכל: 2390 מייל/3846 ק"מ

הבוקר התחיל שוב מעונן אבל לפחות גשם לא היה. התחלנו בעלייה ותוך כדי עברנו מספר אגמים. הלכנו בלי יותר מדי עצירות על מנת להגיע כמה שיותר מוקדם לעיירה הבאה.
לקראת הצהריים הגענו לעיירת סקי קטנה בשם Snoqualmie pass. הדבר הראשון שעשינו היה כמובן לאכול.. לאחר מכן חיפשתי את הhiker box בגלל שלא שלחתי לעצמי חבילה לשם ובניתי על למצוא אוכל למקטע הבא. הקופסא לא הייתה מלאה ביותר מדי דברים אבל הצלחתי להסתדר ולמצוא מספיק אוכל למקטע הבא.
קיופיד סיפרה לנו שחברה שלה מהבית החליטה לפנק אותה בלילה באירביאנבי באיזור וכמובן שהזמינה אותנו להצטרף אליה. קנינו אוכל לארוחת ערב ומשם נסענו לזוג שאירח אותנו.
הבית היה במיקום יפה והחדרים היו מעולים! אחרי שהתקלחנו ושמנו את כל הבגדים המלוכלכים בכביסה נכנסנו לג'קוזי עם כמה בירות ונתנו לגוף לנוח.
בערב הכנו פיצות בתנור ולקינוח אכלנו גלידה וצפינו בסרט בחדר!

יום 130: 19 מייל/30 ק"מ
סך הכל: 2409 מייל/3877 ק"מ

אחרי שינה טובה במיטות אמיתיות, חכתה לנו ארוחת בוקר מצויינת שהמארחים הכינו לנו. לאחר מכן התחלנו להתארגן לקראת חזרה לשביל.
חזרנו למרכז העיר ושם נפגשנו עם רודאו לארוחת צהריים. לאחר מכן המשכנו כולנו משם בחזרה לשביל והתחלנו ללכת.
אחרי חצי שעה של הליכה בערך, קיופיד אמרה לנו שמצב הרגל שלה לא משתפר ורק מחמיר ומחליטה להסתובב ולחזור לעיר. קארי החליטה להצטרף אליה בשביל שלא תלך לבד וקבענו שנפגש כולנו בעוד כמה ימים בעיירה הבאה.
המשכנו ללכת רק הבנים (אופיר, רודאו ואני) ובדרך פגשנו המון מטיילי יום בגלל שהיה סוף שבוע והשביל היה עמוס יחסית.
עברנו דרך עוד אגמים מרשימים וככל שהתקדמנו בשביל ככה ראינו פחות ופחות אנשים. אחר הצהריים הגענו למעיינות חמים שהיו ממש על השביל והחלטנו להקים שם אוהלים ולהעביר את הערב במעיינות החמים. פגשנו עוד מספר אנשים שהגיעו להעביר את סוף השבוע במעיינות החמים ונהננו מאוד מהערב.

יום 131: 28 מייל/45 ק"מ
סך הכל: 2437 מייל/3922 ק"מ

קמנו באיטיות והתארגנו במהירות לתזוזה. תוך כדי הליכה זיהינו מקלחת מאולתרת שמישהו הכין דרך אחד המעיינות והמים היו יחסית חמים למקלחת שטח.
כמובן שלא ניצלנו את ההזדמנות להתקלח והמשכנו ללכת.. העליות של וושינגטון לא ריחמו עלינו עד שהגענו לאגם יפה ועצרנו בו לארוחת צהריים.
היום היה מעונן וקר ולכן לא נשארנו לנוח הרבה זמן בשביל לא להתקרר יותר מדי.
בהמשך הדרך פגשנו בחור יהודי אמריקאי בשם דן שמסתבר שאופיר כבר פגש בעבר ועושה מקטעים מהשביל. דן מכיר גם את קיופיד וקארי וקבע להפגש איתן אבל בגלל הפציעה של קיופיד סיפרנו לו שהיא מחכה בעיירה הבאה.
המשכנו בהליכה ארבעתנו ולמרות העליות והירידות המעצבנות הזמן עבר מהר בזכות השיחות המעניינות שהיו לנו ביחד.
הגענו בערב לקמפסייט ונהננו מערב בנים איכותי מלווה במדורה וקור חודר עצמות.

יום 132: 24 מייל/38 ק"מ
סך הכל: 2461 מייל/3960 ק"מ

הבוקר היה קר במיוחד אבל רצינו להגיע לאחד הפאסים בזמן על מנת לצפות בליקוי החמה המדובר שמתחיל בשעה 10:00!
טיפסנו לכיוון הפאס והגענו אליו בדיוק בזמן לתחילת הליקוי.
למזלנו דן הביא איתו שתי זוגות משקפיים בשביל שיוכל לצפות בליקוי על השביל. התיישבנו בקצה הפאס ולאט לאט השמש החלה להעלם. יכולתי להרגיש בצל, קור ומעט חושך לפרק זמן ממושך. אומרים שאחוז הליקוי באיזור שהיינו נע בין 90-95 אחוז ושבאיזור מדינת אורגון נהנו מחושך מוחלט ו100 אחוז של ליקוי.
אחרי התופעה המיוחדת והמעניינת שראינו, המשכנו ללכת בצד השני של הפאס בירידה ולכיוון העיירה הבאה שכבר לא הייתה כל כך רחוקה.
בדרך פגשנו בחור מבוגר שסחב איתו ממתקים בשביל לחלק לאנשים שעושים את השביל! דיברנו איתו מעט, אכלנו כמה דברים ממה שנתן לנו והמשכנו לדרכינו.
אחר הצהריים הגענו לחניון שמתחבר לכביש וממנו היינו צרכים לתפוס טרמפ לעיירה קטנה וקרובה בשם Skykomish. בחנייה פגשנו בחור צעיר שבדיוק סיים הליכה קצרה שעשה על מנת לצפות בליקוי חמה. ביקשנו ממנו שיקח אותנו והוא הסכים. הוא שאל אותנו אם אנחנו רעבים וכמובן שהתשובה שלנו הייתה חד משמעית כן. החלטנו לעבור קודם לאכול המבורגר ולאחר מכן לקח אותנו למלאכי שביל.
הבית של המלאכי שביל היה ערוך ומוכן למטיילים, יש להם בקתה גדולה יחסית שמיועדת רק למטיילים ובפנים יכלנו למצוא כל מה שהיינו צרכים ואף יותר.
הבקתה הייתה בסגנון של הוסטל קטן עם מיטות קומותיים, מטבחון, טלויזיה וצמוד לשם שירותים עם מקלחת ואפילו בגדים נקיים בשבילנו. רוב המלאכי שביל מודעים לעניין שאנחנו מנסים לחסוך כמה שיותר במשקל ולכן מסתובבים עם סט אחד של בגדים.
לקראת הערב קיופיד וקארי הגיעו ושמחו לראות את כולנו. הסתובבנו מעט בעיירה אבל מהר מאוד גילינו שאין שום דבר מעניין לעשות פה. חזרנו למלאכי השביל, אכלנו ארוחת ערב שהבנות הביאו איתן וצפינו באחד הסרטים מהמגוון המצומצם של הקלטות.

יום 133: 0 מייל/0 ק"מ
סך הכל: 2461 מייל/3960 ק"מ

התעוררנו היום מאוחר יחסית ונהננו מיום מנוחה! בבוקר תפסנו טרמפ למסעדה קרובה ואכלנו ארוחת בוקר. לאחר מכן תפסנו טרמפ בחזרה למלאכי שביל והעברנו את היום בעיקר במנוחה וחוסר עשייה.
אחר הצהריים הלכנו לכיוון אחד הנחלים הצמודים לעיירה עם בירות והעברנו שם כמה שעות. המים היו קרים והאמיצה היחידה שנכנסה הייתה קארי השוויצרית ועוד כלב שהצטרף אליה.
חזרנו למלאכי השביל ופגשתי שם את הקבוצה הקודמת שטיילתי איתה והיה ממש נחמד לראות שוב את ג'ניפר, מת'יו ג'ידיי…
בערב המארחים הכינו המבורגרים ונקניקיות וישבנו כולם ביחד לאכול. אחרי הערב סרט המוצלח שהיה בלילה האחרון החלטנו לעשות עוד אחד וצפינו בסרט נוסף.

35.PCT Mile 2163-2318

יום שלישי, 17 באוקטובר 2017 0 תגובות

יום 120: 27 מייל/43 ק"מ
סך הכל: 2190 מייל/3524 ק"מ

אחרי לילה שלא ישנתי בו יותר מדי בגלל העכבר, קמתי גם עצבני על החורים שיצר וגם על האוכל שאכל. אבל למרות הכל חשוב להתחיל את היום עם חיוך ופשוט להתחיל ללכת.
עד הצהריים ההליכה הייתה בתוך היער ובלי יותר מדי נוף. הגענו לגשר שחוצה נחל נחמד והחלטנו לעצור שם לארוחת צהריים והתרעננות במים.
מיד לאחד חציית הגשר התחילה עלייה ארוכה ומתישה במיוחד שלקחה זמן מה. השתדלתי לא לעצור יותר מדי בדרך כי רציתי להגיע כמה שיותר מוקדם לקאמפסייט ולנוח. עצרתי רק בנקודה אחת לכמה דקות, גם בשביל לנוח אבל בעיקר בשביל להנות מהמעט נוף שסוף סוף היה שונה ולא רק מלא בעצים.
הגעתי לקאמפסייט בשעה סבירה והוא היה מלא בהמון מטיילים. הייתי מופתע מהכמות והסתבר לי שהרוב הגדול הם אנשים שעושים מקטעים שונים של וושינגטון.

יום 121: 31 מייל/50 ק"מ
סך הכל: 2221 מייל/3574 ק"מ

בבוקר כשקמתי מת'יו, ג'ניפר ווג'י דיי כבר לא היום בקאמפסייט למרות שלא התעוררתי מאוחר בכלל! את ג'ניפר וג'י דיי הדבקתי אחרי זמן קצר אבל את מת'יו שעזב מאוד מוקדם זה היה בלתי אפשרי.
את ארוחת הצהריים העברנו ליד אגם עם חוף נחמד אבל הבעיה הייתה שאיך שהתמקמנו כמובן שהגיעו יתושים שלא ריחמו עלינו ורצו להיות חלק מארוחת הצהריים..
הנופים לצערי לא השתפרו כל כך במהלך היום וגם בנקודות בהן הפוטנציאל להנות מנוף יפה היה גבוה, עשן השריפות הקשה מאוד לראות משהו.
לאחר ארוחת הצהריים כל אחד המשיך ללכת בקצב שלו. ג'ניפר וג'י דיי קבעו להפגש עם מת'יו בקאמפסייט שנמצא במרחק של 28 מייל מאיפה שישנו. אני החלטתי שאני רוצה להמשיך ללכת עוד קצת, הרגשתי שיש לי עדין כוחות ללכת וגם באיזשהו מקום רציתי לילה לבד עם עצמי ותכננתי פשוט לראות אותם למחרת בבוקר בעיירה שהתכוונו להגיע אליה בכל מקרה.
הקאמפסייט היה ריק וגדול. נהנתי מאוד מהערב עם עצמי ואני באמת חושב שזה חשוב וכיף מדי פעם למרות שאני מאוד אוהב להיות סובב אנשים.

יום 122: 15 מייל/24 ק"מ
סך הכל: 2236 מייל/3598 ק"מ

בבוקר נשארו לי רק 5 מיילים עד לכביש שממנו אני צריך לתפוס טרמפ לעיירה בשם Trout lake. הגעתי מוקדם והתנועה בכביש עוד הייתה דלה. לאחר זמן קצר שחיכיתי הגיעו שאר החבר'ה ומצאנו טרמפ לעיירה.
איך שהגענו הדבר הראשון שעשינו היה כמובן לאכול ארוחת בוקר ולשתות בירה קרה!
בסוף ארוחת הבוקר זיהיתי שוב את אופיר, הישראלי שפגשתי כמה ימים קודם לכן. הייתי בטוח שכבר המשיך הלאה ונמצא קדימה אך סיפר שלילה לפני נגנב לו הארנק ולכן היה צריך להשאר ולהסדיר את העניין הזה.
אחרי ארוחת הבוקר המשכתי לחנות המקומית על מנת להצטייד באוכל למקטע הבא. המבחר לא היה גדול והמחירים לא היו זולים אך ניגשתי ל"קופסת המטיילים" שנמצאת כמעט בכל עיירה קרובה לשביל ובעצם מאפשרת לקחת או להשאיר אוכל למטיילים אחרים שעושים את השביל. מצאתי כמה דברים טובים בקופסא שעזרו לי לחסוך זמן וכסף בקניית אוכל.
אחרי שסיימתי עם הקניות ישבתי עם אופיר ועם עוד שלוש בנות שלא פגשתי לפני כן (סטאקס, קיופיד וקארי)
סטאקס וקיופיד אמריקאיות וקארי שוויצרית.
העברנו את הצהריים ביחד בשיחות מצחיקות ותוך כדי גם החלטתי שאני מזמין כרטיס טיסה חזרה לארץ אחרי שמצאתי מחיר טוב יחסית. התחושה הייתה מוזרה אחרי כל כך הרבה זמן שאני מטייל (שנה ו-8 חודשים) פתאום להזמין כרטיס בחזרה לארץ, אבל זהו זה סופי ואני עולה על טיסה מלוס אנג'לס ב26 בספטמבר וצריך לסיים את השביל עד אז.
אחר הצהריים הגיע בחור שהציע טרמפ בחזרה לשביל והרגשתי שמיציתי את העיירה ושאני מוכן להמשיך ללכת! ג'ניפר, מת'יו וג'ידיי רצו להשאר עוד זמן קצר ואמרו שיצטרפו אלי כבר בהמשך.
תפסתי טרמפ ביחד עם אופיר ושלושת הבנות ויצא שהתחלנו ללכת ביחד.
התחלנו להתקדם בעלייה לכיוון הר אדמס ואחרי 10 מיילים הגענו לקאמפסייט גדול ומרווח למרגלות הר אדמס.
בקאמפסייט הכרנו כמה מטיילים שעושים מסלול של כמה ימים וישבנו כולם ביחד מסביב למדורה עם אוכל ומוסיקה. הערב היה ממש נחמד ומצחיק בטירוף! החיבור בין האנשים היה טוב ומהיר במיוחד.
איך שנכנסנו לאוהלים להתכונן לשינה התחיל מבול רציני של גשם! במשך חצי שעה הגשם היה חזק במיוחד ולא הפסיק לרגע. רעמים וברקים הוסיפו לאווירה אבל אני חייב להודות שזאת הייתה חוויה כיפית בעיקר מהסיבה שהייתי מוגן וחם בתוך האוהל. אלה רגעים שאתה מבין כמה הציוד שלך חשוב ובלעדיו אתה בהחלט יכול להיות חסר אונים.

יום 123: 30 מייל/48 ק"מ
סך הכל: 2266 מייל/3646 ק"מ

אחרי הלילה הסוער שהיה לנו קמנו לבוקר מעונן, קריר ורטוב מעט. לקחנו את הבוקר ברגוע יחסית ועשינו מדורה קטנה בשביל להתחמם. לפני שהתחלנו ללכת סטאקס הודיעה לנו שהיא פורשת מהשביל ולא ממשיכה יותר. אופיר ואני היינו מופתעים מהסיבה שאנחנו מכירים אותה בקושי יום וכבר היא מחליטה לפרוש. בשביל הבנות זה היה קצת פחות מפתיע וסיפרו לנו שזה משהו שנבנה כבר תקופה דיי ארוכה.
מימין לשמאל: קיופיד, סטאקס, אופיר, קארי ואני.
נפרדנו מסטאקס והמשכנו לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו… ללכת!
השמיים התבהרו לאט לאט וההליכה במקביל לעננים שמתחתינו הייתה יפה ומרשימה.
במהלך כל היום ליוו אותי אוכמניות שנמצאו ממש בצד השביל והיה בהחלט קשה להתעלם מהנוכחות שלהן ולא לאכול. למרות הטעם הנהדר והטרי השתדלתי לא להגזים בכמות שאני אוכל ולהשאיר קצת לשאר המטיילים.
הנוף של הר אדמס ליווה אותי במהלך רוב היום ולפעמים קשה לי להבין את המרחק שאני הולך ביום עד שאני פתאום קולט הר או נקודה בולטת אחרת בשטח שרק לפני כמה שעות או ימים הייתי נמצא ממש בסמוך.
את הערב סיימנו בקאמפסייט ליד אגם יפה אך מלא באנשים. למזלנו מצאנו נקודה יחסית טובה וגדולה שתתאים לכולנו. אחרי שסיימנו להקים את האוהלים הדבר הראשון שעשינו היה למצוא עצים ולהדליק מדורה.
אכלנו ארוחת ערב כולם ביחד ונכנסנו לאוהלים לישון, היינו תשושים והקור לא הוסיף בכלל.


יום 124: 24 מייל/38 ק"מ
סך הכל: 2292 מייל/3688 ק"מ

במהלך כל הלילה ירד עלינו גשם קל יחסית אבל מה שיותר ביאס אותנו היה לקום לגשם ולקפל הכל ולהתארגן כשהכל רטוב וקר.
לקח לנו זמן להתארגן ובעיקר להלחם עם עצמנו מנטאלית לצאת מהשק שינה ומהאוהל ולכן התחלנו ללכת מאוחר באיזור השעה 9 בבוקר.
ההליכה הייתה בתוך הערפל ודווקא במקטע שאמור להיות מאוד יפה וחשוף לנוף הררי ומיוחד.
לקראת הצהריים, השמיים התחילו להתבהר ומדי פעם קיבלנו דחיפת מוטיבציה מהשמש שבאה והלכה לסירוגין.
אחר הצהריים מזג האוויר כבר השתפר והגענו לעיירה בשם Packwood.
אכלנו ארוחת ערב, עשינו קניות לארוחת ערב ולאחר מכן הלכנו לחפש מקום לישון בו הלילה. המשימה לא הייתה כל כך פשוטה ורוב המקומות היו בתפוסה מלאה. בסופו של דבר מצאנו מקום שנמצא כמה דקות נסיעה ממרכז העיר ותפסנו לשם טרמפ.

יום 125: 2 מייל/3 ק"מ
סך הכל: 2294 מייל/3692 ק"מ

את הבוקר לקחנו ברגוע בלי לחץ, אכלנו ארוחת בוקר במוטל ולאחר מכן תפסנו טרמפ בחזרה למרכז העיר. העברנו את הצהריים באיזור המאפייה המקומית ולאחר מכן ארוחת צהריים במסעדה המוצלחת שאכלנו אתמול. אחר הצהריים תפסנו טרמפ לכיוון השביל ועברנו דרך White pass ששם חיכו לנו חבילות של אוכל ובנוסף לכך חיכתה לי גם חבילה עם זוג נעליים חדשים!
תוך כדי ארגון האוכל למקטע הבא, פגשתי את איי גיים ורודאו שלא ראיתי כמה ימים. קיוויתי שרודאו יצטרף אלינו אבל הוא רק הגיע והיה צריך גם כן לפחות חצי יום של סידורים ומנוחה.
חזרנו לשביל בשעה מאוחרת בהרבה ממה שתכננו והאמת היא שגם הרגשנו בלי יותר מדי חשק להליכה ארוכה היום. מצאנו קמפסייט נחמד ליד אגם אחרי 2 מיילים והחלטנו להעביר שם את הלילה.

יום 126: 24 מייל/38 ק"מ
סך הכל: 2318 מייל/3730 ק"מ

התעוררנו בבוקר ובאמת שתכננו להתחיל ללכת בשעה מוקדמת אבל משום מה הבוקר היה קר בצורה קיצונית ביותר! דיברנו וצחקנו במשך שעה בערך ולאחר מכן החלטנו שהגיע הזמן לצאת מהאוהל ולהתחיל ללכת. הבעיה היא שהדלקנו את המדורה מחדש מה שהתברר לנו כטעות איומה מכיוון שמהרגע שמתקרבים למדורה אי אפשר יותר להתרחק ממנה!
בסופו של דבר הבנו שאנחנו בהחלט מגזימים וצרכים להתחיל ללכת על מנת להספיק את כמות המיילים שהצבנו לעצמנו ללכת. היום הלך והתחמם וגם הנופים רק השתפרו ככל שהתקדמתי. עברתי דרך אגמים צלולים ויפים ובסוף אחת העליות נחשפתי למראה היוצא דופן של הר Rainier.
נדהמתי מיופיו של ההר שהופיע בפתאומיות וליווה אותי במשך כמה שעות של הליכה מצדדים ומזוויות שונות ומגוונות. הר ריינר הוא אחד ההרים הגבוהים והמפורסמים בארצות הברית ונחשב גם לא פשוט בכלל לטיפוס.
בהמשך היום זיהיתי עשן שמגיע מכיוון מזרח ומסתבר שזאת הייתה התחלה של עוד שריפה במרחק לא גדול מהשביל. בערב הגענו לאגם נוסף שבו העברנו את הלילה הבא.