19. PCT Mile 110-210

יום חמישי, 27 באפריל 2017 1 תגובות

יום 8: 15 מייל/24 ק"מ
סך הכל: 125 מייל/201 ק"מ

בבוקר נשארתי קצת בקמפסייט בגלל האווירה הטובה שהייתה והתחלתי ללכת ב10 עם ריאן. רוב היום הסתכם בעלייה אבל לא נוראית מדי.
בדרך פגשתי את ג׳ון הבחור שאירח אותי כשהגעתי לארצות הברית. היה נחמד להפגש ולשוחח על השביל.
לקראת הערב הגעתי לנקודה שאמור להיות בה מקום טוב להקים אוהל אבל הסתבר שזה היה לא משהו בכלל. ריאן ואני המשכנו עייפים בחיפוש אחרי מקום טוב להקים את האוהלים. השמש התחילה להעלם ולא רצינו להכנס אל תוך הלילה. בסופו של דבר מצאנו בצד הדרך נקודה שמספיקה בדיוק לשנינו והמיקום היה בדיוק לכיוון השקיעה!
היינו עייפים אבל רעבים אפילו יותר והכנו ארוחה גדולה ומפנקת! באופן יחסי..
שמנו בתוך שקית אוכל קרקרים, פירה, אורז וטונה והטעם היה פשוט נהדר!

יום 9: 15 מייל/24 ק"מ
סך הכל: 140 מייל/225 ק"מ

התעוררנו כשהשמש כבר מעלינו והתחלנו לקפל את האוהלים והציוד.
המשכנו בהליכה, באמצע הדרך הגענו למייק, בחור שגר ממש קרוב לשביל.
ישבנו אצלו קצת יותר משעה בעיקר לנוח, לשתות משהו קר ולדבר עם שאר האנשים.
המשכנו בהליכה אבל בקצב שונה. אכלתי צהריים בפינת צל שמצאתי וחיכיתי לריאן שיגיע. עברו שעתיים ולא ראיתי אותו עדיין אז המשכתי ללכת.
תוך כדי ההליכה התחיל להחשף הנוף של ההר הבא שאגיע אליו בימים הקרובים.
המשכתי עוד כמה שעות הליכה ולקראת שקיעה הקמתי אוהל בתוך נחל יבש עם עוד כמה אנשים.

יום 10: 13 מייל/21 ק"מ
סך הכל: 153 מייל/246 ק"מ

בבוקר כמו ברוב הבקרים התעוררתי ונשארתי האוהל היחיד באיזור. רוב האנשים אוהבים להתחיל ללכת מוקדם מאוד בגלל החום. לי הוא לא כל כך מפריע בנתיים.
המשכתי בעוד כמה שעות של הליכה ולקראת הצהריים הגעתי למקום נחמד בצד השביל.
אחד ממלאכי השביל מתחזק את המקום בספרים, מים ופירות!
ישבתי לנוח שם קצת יותר משעה והמשכתי ללכת.
אחר הצהריים הגעתי לכביש ומשם הלכתי בערך מייל נוסף מערבה עד למסעדה מפורסמת שרוב המטיילים עוצרים בה בשם paradise valley cafe. אכלתי שם המבורגר מצויין וישבנו ביחד הרבה מטיילים.
חיכיתי לריאן מספר שעות ובסוף הוא הגיע.
המקטע של השביל אחרי הקפה סגור כבר תקופה ארוכה בגלל שריפה ולכן דילגנו בערך 20 מייל מהשביל ישירות לעיירה הבאה בשם Idyllwild.
תפסתי טרמפ עם כמה מקסיקנים צעירים שהורידו אותי בקמפסייט בתוך העיירה.
הגענו יחסית מאוחר והתחיל להחשיך, הקמנו אוהלים וישבנו עם שאר המטיילים לצד מדורה. היה ערב נחמד ותמיד כיף להכיר עוד מטיילים או לראות כאלה שלא ראית רק כמה ימים אבל בתחושה כאילו שנים לא התראינו.

יום 11: 0 מייל/0 ק"מ
סך הכל: 178 מייל/286 ק"מ

יום מנוחה! אני משתדל פעם בשבוע, לפעמים פחות ולפעמים יותר לפי תחושה לעצור ליום שלם שהמטרה העיקרית היא מנוחה לגוף!
בדרך כלל ביום כזה אני גם אשתדל להתקלח, לעשות כביסה אם מתאפשר, להטעין את כל הדברים שצורכים חשמל ולהצטייד במזון לימים הבאים.
רוב היום מלבד הסידורים שהיו לי הסתובבתי בעיירה שהייתה ממש נחמדה ויפה, וישבתי בקמפסייט עם מטיילים אחרים ונחתי.

יום 12: 13 מייל/21 ק"מ
סך הכל: 191 מייל/307 ק"מ

התחלתי את היום בהליכה מהקמפסייט ועד לחיבור עם השביל. החלק הראשון של היום היה עלייה יחסית אינטנסיבית בהשוואה למה שהיה עד עכשיו.
בהמשך לאט לאט התחיל להופיע שלג בצידי השביל ולאחר מכן גם על השביל עצמו. אומנם אין לי הרבה נסיון עם הליכה על שלג אבל לאט לאט הבנתי איך להתמודד איתו ונעזרתי המון במקלות ההליכה.
ההליכה על השלג בחלק מהמקטעים הייתה איטית מאוד וקצב ההליכה ירד לפחות בשליש מהקצב הרגיל.
אחרי יום ארוך ומעייף הגעתי עם עוד כמה אנשים לקמפסייט שנמצא על ההר בסוף המקטע של השלג ונשארנו שם את הלילה.

יום 13: 17 מייל/27 ק"מ
סך הכל: 208 מייל/335 ק"מ

הלילה היה יחסית קר יותר מהרגיל בגלל הגובה. התארגנו והתחלנו לרדת מההר למטה לכיוון צפון.
הנוף על הבוקר היה מאוד מתגמל! אפשר היה לראות את כל הצד הצפוני מכוסה בעננים.
הירידה למטה לקחה הרבה זמן מכיוון שהייתה מפותלת. הרבה רוחות ליוו אותנו אבל היה נחמד להסתכל למעלה מדי פעם ולראות איפה הלכתי יום לפני.
תוך כדי הירידה עברתי את המאייה השניה על השביל!
הגעתי לתחתית ההר והמשכתי בערך עוד 2 מייל עד לקמפסייט אקראי. הקמנו את האוהלים תחת רוחות מאתגרות ולאחר ארוחת ערב מהירה הלכנו לישון.
הלילה היה אומנם לא קר בכלל אבל רוחות חזקות ליוו אותנו לאורך הלילה והיה קשה לישון. ביחד עם הרוחות נכנס המון חול לתוך האוהל ובבוקר כל הציוד שלי כולל אני היינו מכוסים בחול.

יום 14: 2 מייל/3 ק"מ
סך הכל: 210 מייל/338 ק"מ

אחרי התקפלות מהירה המשכתי עוד 2 מייל לכביש ומשם נסענו לעיר קרובה בשם Cabazon.
כמובן שאכלתי המבורגר כמו בכל עיירה..
לאחר כמה שעות קיבלתי הודעה מג׳ון שהוא מתכוון לנוח יומיים בבית ואם ארצה אני יכול להצטרף.
בעקרון תכננתי להמשיך ללכת אבל חשבתי שיהיה נחמד לנוח ועוד בבית..
ג׳ון הגיע עם עוד 4 מטיילים ונסענו לבית שלו בRiverside.
הערב היה מהנה מאוד, שתינו בירות, אכלנו ארוחת ערב טובה של ספגטי בולונז ונכנסנו לג׳קוזי.. אני אוהב את הרגעים האלה שיכולים להשמע לבן אדם אחד כיום רגיל ושגרתי אבל לנו המטיילים זה גורם להעריך את השגרה עוד יותר ולא לקחת כמובן מאליו אוכל, מקלחת, קורת גג ועוד..

18. PCT Mile 0-110

יום רביעי, 19 באפריל 2017 1 תגובות

יום 1: 20.4 מייל/33 ק"מ
סך הכל: 20.4 מייל/33 ק"מ

אחרי שהעברתי 3 לילות של ארגונים אחרונים אצל מלאכי השביל בסן דייגו קמתי בבוקר של ה12 באפריל בשעה 6:00, אחרי ארוחת בוקר קלה ומהירה התחלנו את דרכינו לכיוון הגבול עם מקסיקו. פתאום אני קולט שזה אמיתי, אחרי כל כך הרבה חודשים שחיכיתי וחלמתי על הרגע שאתחיל את השביל.
במהלך השנה האחרונה שיתפתי את המשפחה והרבה מהחברים שלי לגבי השביל והתוכנית ללכת 2650 מייל ממקסיקו ועד לקנדה. החסרון הוא שכולם (כולל אני) מצפים שבאמת אלך את כל ה2650 מייל.

האם אני יכול לעשות את זה?
המון אנשים קוראים על השביל, מסתכלים על תמונות או סרטונים ובלהט הרגע שאל מול מסך המחשב מחליטים לעשות את השביל וחלקם פורשים אחרי יום, שבוע, חודש או יותר כי מבינים שזה לא באמת מה שחשבו וציפו ושהמציאות על השביל שונה לגמרי. בסופו של דבר אנשים משתפים ברשתות החברתיות את הסיפורים היפים ואת התמונות עוצרות הנשימה אבל הרוב לא מספרים על הקשיים הפיזיים והנפשיים שעוברים תוך כדי.
אומנם עשיתי לא מעט טראקים אבל אף פעם לא שביל ארוך מהסוג הזה וההכנה אליו שונה לגמרי.
אז איך אדע אם אני מסוגל אם לא אנסה??

בוא נתחיל פשוט ללכת!
אז הגעתי לנקודת ההתחלה. זאת שראיתי אלף פעם בתמונות אבל פעם ראשונה במציאות. הכל מתחיל להתחבר, כל מה שקראתי, כל מה שראיתי הפך לאמיתי.
התחלתי ללכת, בלי יותר מדי מחשבות ותכננונים. פשוט ללכת. בשנה נורמלית צריך לסחוב במדבר בכל רגע נתון בין 4 ל6 ליטר. בגלל שהשנה הייתה גשומה ומושלגת מאוד התחלתי רק עם 3 ליטר.
הרבה אנשים היו מסביב, כולם נרגשים ומנסים לעכל שהתחילו את השביל שתכננו הרבה זמן מראש.
כשאני חושב על המילה "מדבר" אני מדמיין הרבה דברים שהם לא מה שראיתי ביום הראשון. הרבה ירוק, הרבה מים יחסית, הרבה בעלי חיים. חלקם נחמדים יותר וחלקם פחות.
מה שעוד עולה לי בראש זה שטח שהוא ישר יחסית בלי יותר מדי עליות וירידות. מסתבר שגם פה טעיתי.
הדבר היחידי שבאמת הזכיר לי את המדבר זה הבדלי הטמפרטורות בין היום והלילה.
אחרי יום של קצת יותר מ20 מייל הגעתי מותש אבל שמח לקמפסייט. הרבה מטיילים היו שם והייתה אווירה טובה. הקמתי ישר את האוהל לפני שמחשיך ומיד לאחר מכן אכלתי את ארוחת הערב שלי! נודלס!

יום 2: 12 מייל/20 ק"מ
סך הכל: 32 מייל/51 ק"מ

קמתי קצת לפני השמש באיזור השעה 5. היה קר! ישנתי טוב יחסית, הייתי מאוד עייף והגוף גם בגלל שעוד צריך להתרגל לכמות ההליכה והמשקל.
לקחתי את הזמן יחסית, ארגנתי את הציוד, שתיתי שוקו חם ואכלתי קצת קורנפלקס.
התחלתי בהליכה באיזור השעה 10. בצהריים עצרתי לאכול ליד נחל נחמד והמשכתי ללכת. רוב היום היה יחסית בעלייה אבל לא ארוך מדי. הגעתי לקמפסייט בערב ואחרי שהקמתי את האוהל ואכלתי קרסתי יש לישון!

יום 3: 15 מייל/24 ק"מ
סך הכל: 47 מייל/75 ק"מ

בבוקר קיפלתי יחסית מהר את האוהל ושאר הציוד והתחלתי ללכת. תוך כדי ההליכה אכלתי את ארוחת הבוקר, חטיף אנרגיה. אני ממשיך ללכת והנוף משתנה תוך כדי. מאיזור הררי יחסית נכנס לחורשה וממשיך ללכת עד לפיצול השביל מעיירה קרובה בשם Mount laguna, הייתי צריך לרדת בערך קילומטר מהשביל, הלכתי לסופר קטן ומקומי וקניתי קצת אוכל לימים הבאים. אחרי זה הייתי בדרך למסעדה ובדרך בחור נחמד עצר אותי ונתן לי בירה שהוא מחלק למטיילים. הגעתי למסעדה והזמנתי המבורגר. נהנתי ממנו מאוד!
נחתי קצת כמובן ואחר הצהריים המשכתי בהליכה. תוך כדי ההליכה נגלה אלי הנוף הזה. עצרתי שם לכמה דקות והמשכתי הלאה.
הגעתי לאיזור הקמפסייט לקראת הערב וכמובן שוב הקמתי אוהל, אכלתי נודלס וישר הלכתי לישון.

יום 4: 16 מייל/26 ק"מ
סך הכל: 63 מייל/101 ק"מ

הלילות קרים יחסית ומבחינתי השלב הכי קשה ביום הוא בבוקר כשעדיין קר וצריך לצאת מהשק שינה ולהתחיל לקפל הכל ולהתארגן ליום חדש.
ההחלפה מביגוד חם לביגוד קצר גם לא קלה בכלל אבל מצד שני זה נותן לי מוטיבציה להתחיל ללכת. ומהר.
המזג אוויר במהלך היום היה טיפה חם מהרגיל אבל לא נוראי בכלל. הנופים של ההרים המשיכו ללוות אותי לאורך היום. נתקלתי בכמה בעלי חיים נחמדים, נחש הפעמונים מביניהם שעושה המון רעש עם הרעשן שלו בקצה הזנב כשמתקרבים!
המשכתי עוד כמה מיילים ומצאתי מקום להעביר בו את הלילה.

יום 5: 14 מייל/24 ק"מ
סך הכל: 77 מייל/124 ק"מ

לשמחתי הלילה האחרון היה חם יותר ופחות קשה לקום בבוקר. התחלתי בהליכה ותוך כדי אכלתי את ארוחת הבוקר. הנופים המשיכו להפתיע וההליכה הייתה נוחה. אחרי 14 מייל באיזור הצהריים הגעתי לכביש שממנו תפסתי טרמפ של 12 מייל מערבה לעיירה בשם Julian.
דבר ראשון שעשיתי היה להוריד את התיק וללכת לאכול פאי. לשמחתי גיליתי שמי שעושה את השביל מקבל פאי עם גלידה ושתייה בחינם!
הטעם היה נהדר ואפילו עוד יותר כשזה בחינם.
לאחר מכן המשכתי למסעדה שבעלת המקום אוהבת את המטיילים. קיבלנו בירות בחינם ואמבטיה פרטית לרגליים!
עשיתי קצת קניות של אוכל להמשך ונשארתי לישון במסעדה בפנים עם עוד כמה מטיילים.

יום 6: 14 מייל/24 ק"מ
סך הכל: 91 מייל/146 ק"מ

בבוקר בעלת המקום הכינה לנו בוריטו טעים וממלא ביותר ולאחר מכן באיזור הצהריים חזרתי לשביל. החזרה מהעיר לשביל לא כל כך קלה אבל צריך להמשיך הלאה! הלכתי בערך 4 שעות מ13:00 עד 17:00 והקמתי אוהל עם עוד כמה חברים.
באותו יום ריאן, בחור אמריקאי שהלך איתי אמר שהוא מצא לי שם שביל.
בגדול על השביל אין שמות אמיתיים אלא רק כינויים של השביל וככה אנשים אחרים מכירים אותך. ריאן החליט שהשם שביל שלי יהיה lieutenant dan מהסרט פורסט גאמפ.

יום 7: 19 מייל/30 ק"מ
סך הכל: 110 מייל/177 ק"מ

הלילה היה חמים יותר אבל היו המון רוחות. אחרי שמילאתי מים מהמאגר שמלאכי השביל מתחזקים, התחלתי בהליכה באיזור השעה 8.
עברתי סוף סוף את מחסום העשרות ונכנסתי למאות!
הנוף היה דומה לזמן מה ואז נכנסתי לשדה עם הרבה רוח ואפשר היה לראות את כל הצמחים עפים בדיוק מושלם והרגשתי ממש בסרט.
לאחר מכן הגעתי לסלע שנראה כמו נשר.
המשכתי עד לעיירה שנקראת warners springs שם חיכתה לי חבילה ששלחתי מסן דייגו עם אוכל לכמה ימים. בערב אכלתי טאקו שמכרו בבית הספר ממול הקמפסייט שבו אעביר את הלילה.
ישבתי עם חברים בקמפסייט והלכנו לישון.

17. PCT - נחיתה, סגירות אחרונות ורשימת ציוד

יום חמישי, 13 באפריל 2017 0 תגובות

את המסע לכיוון ארה"ב התחלתי מויאטנם. משם טסתי 4 לדרום קוריאה, המתנתי 8 שעות ועליתי לטיסה נוספת של 4 שעות לסין. שם הייתי צריך להמתין 17 שעות עד לטיסה הבאה וכבר הכנתי את עצמי למצב שאצטרך למצוא ספסל נידח ולהעביר עליו את הלילה.
בבדיקת הדרכונים התברר לי שמגיע לי מלון בחינם! נתנו לי רשימה של 9 מלונות ואמרו לי תבחר.
כמובן שבחרתי את היוקרתי והקרוב ביותר, הגעתי למלון, ישנתי טוב ולמחרת אחרי ארוחת בוקר אספו אותי בחזרה לשדה התעופה.
עליתי לטיסה האחרונה והארוכה ביותר ללוס אנג׳לס, 13 שעות.
בשדה התעופה חיכה לי בחור בשם ג׳ון שגם כן עושה את השביל והציע לי להשאר אצלו כמה ימים שאצטרך.
נשארתי אצלו 2 לילות באיזור לוס אנג׳לס ולאחר יומיים התחלנו בנסיעה דרומה לכיוון סן דייגו. ג׳ון הוריד אותי בסן דייגו והוא המשיך עד לגבול עם מקסיקו מכיוון שמתחיל את השביל היום.
הגעתי למלאכי שביל מדהימים שנמצאים בסן דייגו. בכל לילה הם מארחים בערך 30 אנשים שמתחילים את השביל, עוזרים בכל דבר שצריך, מבשלים 3 ארוחות ביום ומסיעים כל בוקר את מי שמתחיל את השביל עד לתחילת המסלול בגבול עם מקסיקו.
נסעתי לאחת החנויות בשם REI ועשיתי השלמות אחרונות של ציוד שאני צריך. משם המשכתי למלאכי השביל בסן דייגו שמארחים אותי ל3 לילות.
התחלתי בסידורים אחרונים שנשארו לי בקניית ציוד.
לאחר מכן חגגנו את ערב החג אצל ההורים של המארחים בלוס אנג׳לס וחזרנו לאחר מכן לסן דייגו.
למחרת ארגנתי את האוכל שלי לימים הראשונים על השביל ובנוסף שלחתי חבילה של אוכל לעיירה קטנה בהמשך שבעייתי יותר למצוא בה את האוכל שאני רוצה.

אז מה לוקחים ואיך אורזים תיק לשביל של 5 חודשים?
בגדול זה דיי פשוט. הציוד שלי מתבסס על שתי שאלות עיקריות, הראשונה היא האם אני רוצה את זה? או האם אני חייב את זה? אם התשובה היא חייב, זה ייכנס לתיק. אם לא, זה ישאר בחוץ.
השאלה השנייה היא מה המשקל של הציוד אל מול התמורה שאני מקבל ממנו?
השאיפה שלי היא ללכת כמה שיותר קל. ברגע שהתיק יהיה קל אני אצליח ללכת מרחק גדול יותר כל יום ואהיה הרבה יותר נינוח. אם אצליח ללכת מרחק גדול יותר זה אומר שאגיע לעיירה הבאה בפחות זמן וזה אומר שאצטרך לסחוב פחות מים ואוכל.
חלק מהציוד אני אצטרך להחליף תוך כדי בגלל האקלים והתנאי שטח השונים וחלק אני כנראה אבין שאני לא באמת צריך או שלא מתאים לצרכים שלי. אבל אלה דברים שאפשר תמיד להחליט באותו רגע ואם חסר משהו להזמין באינטרנט ולשלוח לעצמי ליעד הבא.

אז אמרנו שהשאיפה היא ללכת כמה שיותר קל, כמה קל? בגדול יש דבר שנקרא משקל בסיס, זה בעצם המשקל הכולל בתיק על הגב לא כולל דברים שהם משתנים (מים, אוכל..)

אז הנה רשימת הציוד שלי:

16. קמבודיה וויאטנם

יום שבת, 8 באפריל 2017 0 תגובות

אחרי חציית הגבול מלאוס לקמבודיה הגעתי לעיר לא גדולה במיוחד בשם Stung treng. העברתי שם את הלילה ולמחרת בבוקר התחלתי בהליכה לכיוון הכביש הראשי שמוביל לSiem reap. אחרי שעה של הליכה הגעתי לכביש, הורדתי את התיק ולא עברה אפילו דקה והרכב הראשון שעבר עצר לי! התמזל מזלי וגם הבחור ידע אנגלית טוב מאוד והתחלנו בנסיעה לכיוון סיאם ריפ.
תוך כדי הנסיעה הבנתי שלבחור יש הרבה שדות של ירקות, פירות ועוד. בדרך עצרנו באחד מהמקומות שמגדלים פלפל שחור, הוא הראה לי איך זה נראה ואת התהליך שזה עובר והמשכנו בדרכנו.
לקראת הערב הגענו לסיאם ריפ וחיפשתי מקום לישון. העיר הייתה עמוסה מאוד בתיירים אבל דווקא אהבתי אותה כי היה לה הרבה מה להציע.
נחתי והסתובבתי בעיר כמה ימים, האנשים גם היו נחמדים מאוד.
הלכתי למקדשים המפורסמים בקמבודיה מהמאה ה16, האנקור וואט. כמובן שהמקדשים מאוד מאוד תיירותיים אבל בכל זאת סקרן אותי לראות את המקום.
בשביל לראות את כל המקדשים צריך לפחות כמה ימים טובים בגלל הגודל והמרחקים שביניהם. יום אחד הספיק לי לגמרי מהזריחה וכמעט עד השקיעה.
מסיאם ריפ המשכתי לפנום פן על מנת לפגוש חברים מהבית שלא ראיתי מעל שנה!
המפגש היה נחמד ומרגש מאוד. המשכנו משם לאי בדרום בשם קו רונג.
עשינו הליכה לכיוון הlong beach. הליכה לא קשה מדי של שעה לצד השני של האי. החוף עצמו היה ממש יפה וכמעט בלי אנשים.
העברנו עוד כמה ימים של מנוחה בעיקר באיזור החוף ומשם המשכנו לקמפוט.
בקמפוט ישנו במרכז העיר ואת היום העברנו באיזור הנהר. באחד הימים לקחנו טוסטוסים ונסענו לכיוון אחד ההרים באיזור. הנסיעה הייתה יפה ועצרנו בדרך בכמה מקומות למרות שהראות הייתה לא בשיא.
מקמפוט המשכתי באוטובוס לגבול עם ויאטנם ומשם אוטובוס לילה להו צ׳י מין. הגעתי לפנות בוקר ולקראת הצהריים נפגשתי עם ההורים אחרי תקופה ארוכה של למעלה משנה. מצד אחד התחושה מוזרה מצד שני מרגיש הכי טבעי בעולם וכאילו רק אתמול נפגשנו.
יצאנו להסתובב בעיר, ואכלנו קצת מהאוכל המקומי.
למחרת נסענו דרומה, לקחנו סירה לTan phong, אי קטן עם מעט אנשים והרבה חקלאות.
את הלילה העברנו בCan tho ובבוקר יצאנו לשוק הצף שנמצא קרוב לעיר. עברנו בדרך גם במפעל לאטריות אורז.
בצהריים חזרנו להו צ׳י מין ומשם לקחנו טיסה לדלאת.
הגענו בלילה, הלכנו לישון ולמחרת צפינו על העיר מרכבל, עשינו נסיעה ברכבת ישנה שעוברת בפאתים ועשינו הליכה למפלים.
המשכנו לHoi an, האווירה הייתה נחמדה מאוד. עשינו קורס בישול כמעט יום שלם. היה מהנה ומלמד מאוד, וכמובן טעים!
נסענו למקדשים הנקראים my son. המקדשים הזכירו לי קצת את המקדשים בקמבודיה רק בגרסא מזערית והרבה פחות אנשים.
עזבנו את הויאן בנסיעה ארוכה יחסית לHue. הדרך הייתה יפה אבל עם המון ערפל ובקושי הצלחנו לראות מטרים בודדים קדימה.
הסתובבנו בעיר, עברנו בפגודה ובארמון ענקי.
נסענו למערות בphong nha עם סירה. האיזור היה יפה והמערות מרשימות מאוד!
למחרת המשכנו לHoian, ישר מרגישים בהבדל מהמקומות הנידחים לעיר הגדולה והרועשת. עשינו סיבוב קצר בעיר ועברנו בשוק לילה.
ביקרנו בCuc phuong national park, שם יש מרכז הצלה לחיות פגועות. עברנו דרך כל מני סוגים מיוחדים של קופים וצבים חמודים ביותר!
 
לאחר מכן עשינו מסלול של שעתיים וחצי בפארק הלאומי וראינו סוגים שונים של צמחים ועצים עתיקים במיוחד.
נסענו עוד שעה ובדרך הנהג עצר לקנות נחשים לארוחת הערב.
הגענו לבית הארחה מדהים שנמצא על אגם בין הרים. השקט בשילוב היופי הסובב יצר תחושה מדהימה!
אכלנו ארוחת ערב ולקינוח ספרינג רולס עם הנחשים, למען האמת הטעם היה לא רע בכלל. לאחר מכן דגנו קצת עם חקות במבוק ולמחרת בבוקר עם סירה קטנה ורשת.
תפסנו הרבה דגים וביקשתי מהשף שיראה לי איך לנקות ולבשל אותם. הארוחה יצאה טעימה במיוחד!
אחר הצהריים המשכנו לפגודה גבוהה שמשקיפה על האיזור ומשם חזרנו בחזרה להאנוי.
אחרי לילה יצאנו מהאנוי ל6 ימים באיזור הצפון. האנשים, האווירה והמרחבים השתנו לגמרי!
ביום הראשון נסענו 10 שעות וסיימנו את היום מותשים. בדרך עברנו בנקודות תצפית אבל היה מאוד מעורפל.
הגענו לכפר קטן בשם tam son ונשארנו לישון שם בhomestay נחמד ביותר.
למחרת בבוקר עשינו עשינו הליכה בכפר וראינו את המקומיים עובדים בשדות.
המשכנו בנסיעות ארוכות באיזור ההרים מאוד קרוב לגבול עם סין וכל נסיעה פשוט הייתה יפה יותר מזאת שלפניה.
ישנו בעוד הום סטיי מאוד בסיסי עם מזרונים על הרצפה ושולחן אוכל במרכז. האוכל היה טרי ונהדר.
נסענו ועצרנו דרך עוד כפרים קטנים ויפים.
ישנו בbac ha ובבוקר בימי ראשון יש שוק מקומי גדול. המשכנו לSapa, מקום גבוה ותיירותי מאוד. המזג אוויר לא צפוי ומשתנה במהירות.
הסתובבנו עוד באיזור וחזרנו לכיוון האנוי. הגענו בערב ולמחרת בבוקר יצאנו לכיוון ha long hay להפלגה של יומיים. המזג אוויר היה סביר אבל ההפלגה יפה ועצרנו גם בחוף נחמד. היה נחמד לקום בבוקר, לפתוח את הוילון ולראות את הנוף שמסביב.
חזרנו להאנוי אחרי יומיים מהנים, ארזתי את הדברים שלי ובערב נאלצתי להפרד מההורים שלי בפעם השניה ולהתחיל את המסע שלי לכיוון ארצות הברית.