אחרי 3 וחצי חודשים אני עוזב את ניו זילנד וממשיך ליעד הבא שלי - אוסטרליה.
התחושה הייתה ממש מוזרה כשהגעתי לאוסטרליה. הרגשתי את אותה התחושה כשעזבתי את הארץ, הולך ממקום שאני מכיר כל כך טוב ויודע להסתדר בו, ואני מגיע למקום שחדש לי לגמרי בכל מובן אפשרי.
זה אולי נשמע קצת מוזר אבל אחרי תקופה של קצת יותר מ3 חודשים הרגשתי כבר ממש תחושה של "בית" בניו זילנד ושאני יכול להסתדר שם בקלות מהמון בחינות.
אני נוחת בסידני ופתאום הכל חדש לי, בעיקר בדברים הקטנים כמו תחבורה, קניות, אווירה, אנשים, מבטא, מטבע, מחירים ועוד..
לשמחתי איך שהגעתי היה לי ישר מקום חם ונוח להגיע אליו, חבר של המשפחה מהתקופה שגרנו פה לפני כמעט 20 שנה.
לקחתי לעצמי איזה יום התאוששות וקצת הסתובבתי באיזור בונדי.
האיזור של בונדי בסידני מפורסם בעיקר בזכות האווירה והחוף המדהים, אחרי סיבוב של כמה שעות התחלתי להבין במה מדובר.
 |
| Bondi Beach |
אחרי כמה ימים של התמקמות התחלתי להתעסק בסידורים הפחות מעניינים, לקנות סים מקומי ולפתוח חשבון בנק היו המשימות היותר פשוטות, בגלל שאני אזרח אז הגשתי בקשה גם לכרטיס רפואי שנותן טיפול רפואי בחינם וגם בקשה לדמי אבטלה אבל החליטו לעשות לי חיים קשים בשביל לקבל את שני אלה.
דרשו ממני כל מני מסמכים כמובן, ומה שהיה הכי מעצבן זה שכל פעם נציג אחר נותן לי דרישות אחרות.
עד שחשבתי שהבאתי את כל מה שאני צריך, נציג אחר אמר לי שזה לא מספיק. החלטתי שאני מחכה קצת עד שיפנו אותי לנציגה שאמרה לי שזה מה שמספיק ובסוף זה אכן עבד ואחרי תקופה קצרה קיבלתי גם את הכרטיס הרפואי שלי וגם התחלתי לקבל דמי אבטלה.
באחד הסופ"שים החלטתי ללכת לאיזה מסיבה לבד שאמן ישראלי שאני אוהב הופיע שם, בהתחלה זה מרגיש קצת מוזר ללכת למסיבה לבד, מאוד שונה מלטייל לבד אבל בשניות זה הפך לחוויה ממש כיפית והכרתי שם אנשים ומה שהכי כיף זה שאני פשוט עושה מה שבא לי כי אני לא מכיר שם אף אחד.
אחרי כמה זמן האמן הישראלי עלה להופיע והוצאתי מהכיס שלי דגל ישראל גדול, הוא מאוד התלהב ושמח לראות את זה ואחרי כמה שניות באו אלי חבורה של כמה אנשים ושאלו אותי אם אני מישראל, עניתי להם שכן ושאלתי אותם מאיפה הם? הם ענו לי שהם מאירן וקצת חששו מהתגובה שלי וגם שאלו אם זה בעייתי מבחינתי. עניתי להם שממש לא ושאני לא שופט מישהו לפי איך שהוא נראה או מאיפה הוא בא אלא על פי איך שהוא מתנהג. הם שמחו ואמרו שגם הם ושהם אוהבים את ישראל ואת המוזיקה האלקטרונית שלנו במיוחד.
מפה לשם התחלנו להשתגע שם ביחד והם הניפו איתי את הדגל והתלהבו מאוד!
בסוף המסיבה ישבנו עוד קצת ביחד ואמרו שישמחו לראות אותי במסיבות הבאות ושנשמור על קשר.
אחרי כמה שבועות אני מוצא עבודה באיזור שאני גר דרך מישהו שיצא לי להכיר פה בסידני. התחלתי לעבוד בגינה ציבורית של בניין דירות. העבודה הייתה לא קלה בכלל, גם מבחינת שעות וגם מבחינה פיזית אבל נהנתי מהעבודה ושמחתי ללמוד עוד דברים חדשים.
אחרי כמה שבועות של עבודה התחלתי לשכור דירה עם חבר ועוד שני דרום אמריקאים. המחירים של הדירות בבונדי מאוד קרובים למחירים במרכז תל אביב אבל הדירה הייתה באמת אחלה ובמיקום של 2 דקות הליכה מהים, סופרמרקט, תחנת אוטובוס וכל דבר אחר נגיש שצריך.
באחד הימים כשחזרתי מהעבודה ביום שישי, הגיע אלינו לדירה בחור מבוגר ונחמד לתקן תקלה במים חמים. התחלתי לדבר איתו קצת, בעיקר בשביל לארח לו חברה בזמן שהוא מחליף לנו את המערכת של המים החמים ולהציע לו משהו לשתות. אחרי כמה דקות הוא שאל אותי אם אני עובד למחרת (שבת) כי אין לו מישהו לעבודה כרגע.
האמת שהייתי גמור מהעבודה וממש רציתי יום חופש אבל משום מה החלטתי להגיד לו כן גם בשביל לעזור לו וגם בשביל להרוויח עוד קצת כסף..
העבודה הייתה ממש נחמדה, בגדול העבודה היא תיקון והתקנות של מערכות מים חמים ובין לבין עושים משלוחים והתקנות של מדיח כלים, תנורים, מייבשים..
מצאתי את עצמי שמח לעבוד איתו וגם ללמוד עוד דברים חדשים.
בסופו של דבר החלטתי שאני נשאר לעבוד איתו באופן קבוע, גם בשביל לגוון בעבודה וגם כי יש לי איתו עבודה 6 ימים בשבוע שזה בדיוק מה שרציתי!
התחלתי להכנס כבר לשגרה של עבודה וסוג של התמקמות לתקופה מסויימת.
תוך כדי השגרה אני בעיקר חושב על ההמשך, מתי ולאן אמשיך ומה אני רוצה לעשות.
אני לא זוכר בדיוק איך אבל תקפה אותי מחשבה תקופה מסויימת שאני רוצה לעשות משהו אחר ומיוחד שישלב את האהבה שלי לטבע ולטייל.
החלטתי שאני רוצה לעשות את הpacific crest trail בארצות הברית. שביל שחוצה את ארצות הברית בחלק המערבי מהגבול עם מקסיקו ועד הגבול עם קנדה. השביל לוקח פחות או יותר 5 חודשים ואורכו 4300 ק"מ (לצורך השוואה כמעט 4 וחצי פעמים שביל ישראל).
אני יודע שהשביל דורש הרבה תכנון והכנות מקדימות אבל מצד שני אני גם יודע שיש לי מספיק זמן להערך בצורה הטובה ביותר ולהתחיל אותו בחודש אפריל שנה הבאה.
הגשתי בקשה לויזה ואחרי שלושה שבועות זימנו אותי לראיון בשגרירות בעיר סידני.
בהתחלה עברתי תהליך בטחוני כמובן ואחרי זה הגעתי לאישה נחמדה שעשתה לי את הראיון. את האמת חשבתי שהוא יהיה ארוך וקשוח אבל הייתה אינטרקציה טובה והיא שאלה אותי מספר מועט של שאלות.
בהתחלה היא שאלה מה מטרת הנסיעה שלי לשם, סיפרתי לה שאני רוצה לעשות את ההpct והיא ממש התלהבה. אחרי זה שאלה מה אני מתכנן אחרי זה אמרתי לה שכנראה ללמוד לצערי ובסוף שאלה אותי אם יש לי איך לממן את עצמי, עניתי שכן והיא אמרה לי יופי הויזה שלך מאושרת.
שמחתי מאוד לדעת שלפחות החלק הזה נמצא מאחורי ושעכשיו אני יכול להתחיל לתכנן הכל בבטחון מלא.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה