אחרי חציית הגבול ממיאנמר המשכתי לתאילנד. לקחתי אוטובוס לChiang mai, עיר גדולה ושונה מאיפה שהגעתי. בדרך כלל אני פחות מתחבר לערים הגדולות ומנסה להמנע מהן. בכל מקרה האווירה במקום הייתה דווקא טובה יחסית והעיר הייתה מאוד חיה.
המשכתי צפונה לPai ואיך שהגעתי התחברתי ישר למקום. האווירה בו הייתה טובה מאוד ואפשר היה למצוא בו הכל מהכל.
באופן כללי השגרה שלי בפאי הייתה רגועה מאוד, ברוב הימים קראתי, ניגנתי, כתבתי, צפייתי בסרטים, הסתובבתי בעיר ואכלתי המון כמובן!
לפעמים דווקא ה"חוסר עשייה" כביכול בטיול מאוד חשוב לנפש, לטייל תקופה של כמה חודשים ויותר יכול להיות עניין לא קל בכלל (באופן יחסי) ומעייף מאוד..
אחרי כמה ימים התחברתי מהר מאוד גם למקומיים ולשאר האנשים שנשארו במקום ליותר מכמה ימים.
בסופו של דבר אחרי 10 ימים מהנים ביותר, התחלתי את דרכי לכיוון המדינה הבאה, לאוס.
לקחתי בבוקר אוטובוס לכיוון הגבול, הגעתי באיזור הערב ואחרי לילה בגבול חציתי אותו בבוקר ללאוס.
מהגבול כמובן שעוד אוטובוס לכיוון האיזור הצפון מערבי של לאוס למקום בשם luang namtha.
הגעתי למקום בסביבות אחר הצהריים ונאלצתי לחכות כמה שעות עד לאוטובוס לילה למקום בשם nong kahiaw. בינתיים נהנתי מהאוכל המקומי וניסיתי ללמוד קצת את השפה החדשה.
האיזור הצפוני של לאוס מתאפיין בעיקר בהרבה הרים ונחלים, ואיזורים יחסית פחות תיירותיים לעומת המרכז של לאוס.
למחרת בבוקר לקחתי סירה לכפר שנמצא שעה צפונה בשם muang ngoy. הקונספט היה דיי דומה אבל אהבתי את המיקום שלו ואת השקט שלו יותר. הכפר קטן ונמצא על הנהר בין ההרים ורובו מסתכם בכמה גסטהאוסים, מסעדות ובר אחד.
באחד מהימים התחלתי בהליכה לכיוון כפר קטן אחר, בערך שעה הליכה מזרחה.
הדרך הייתה יפה וכשהגעתי לכפר ראיתי כמה ילדים עם רובי גומי ושאלתי אותם לאן הם הולכים. כמובן שהם לא כל כך ידעו מה אני רוצה מהם אבל הנחתי שהם הולכים לנהר לדוג והצטרפתי אליהם.
הגענו לנהר והילדים התחילו לחפש דגים בעזרת משקפות וצדו את הדגים עם הרובי גומי שהיו להם.
הם הצליחו לדוג כמה דגים, לא גדולים במיוחד אבל כמות לא קטנה. אחרי זה מצאנו מקום להדליק מדורה ובישלנו את הדגים. הטעם היה לא רע בכלל.
חזרתי בחזרה לכפר ואחרי ארוחת ערב וישיבה בבר המקומי המשכתי למסיבה מעניינת שהמקומיים עשו. לא ברור לכבוד מה.
המשכתי דרומה אחרי כמה ימים לluang prabang. העיר הייתה עמוסה באנשים והמחירים בהתאם..
בעיר עצמה יש שוק גדול ביום ובלילה, וכמה אטרקציות מרכזיות באיזור שרוב התיירים עושים.
מלואנג פרבאנג המשכתי בכמה שעות של טרמפים ליעד הבא. הדרך הייתה יפה ומעניינת מאוד והאנשים שלקחו אותי היו נחמדים.
הגעתי אחר הצהריים לVang vieng. המקום לא גדול מדי אבל היה נראה שהמקום חי ושיש הרבה דברים לעשות באיזור ומוקף בנוף מרשים.
אחד הדברים הנפוצים בואנג ויאנג זה הנהר שמקיף את המקום ונחמד לעשות אותו עם אבוב או קייק ובדרך אפילו יש כמה ברים על שפת הנהר.
אחרי שבוע פחות או יותר המשכתי מואנג ויאנג בעוד טרמפ לVientiane, עיר הבירה של לאוס. העיר עצמה הייתה משעממת והעברתי שם רק את הלילה. למחרת בבוקר לקחתי אוטובוס מקומי לקצה העיר ומשם המשכתי בטרמפים מזרחה ליעד הבא.
לקח קצת זמן אבל בסופו של דבר משפחה מקומית לקחה אותי. אחרי כמה שעות של נסיעה הם הורידו אותי בעיר שהם גרים ומשם המשכתי בנסיון למצוא עוד טרמפ שיקח אותי עד ליעד.
אחרי 20 דקות של חוסר הצלחה המשפחה חזרה והחליטה שהם רוצים לקחת אותי עד למקום שאני צריך. שמחתי מאוד ועליתי לנסיעה של עוד כמה שעות.
בערב הגעתי לThakek וחיפשתי מקום לישון בו,
אחרי יום השכרתי אופנוע והתחלתי לופ של 3 ימים.
הדרך הייתה יפה ומעניינת, תוך כדי עצרתי במקומות לאורך המסלול ונכנסתי לכפרים קטנים ונידחים.
אחרי 3 ימים של נסיעה חזרתי לאותה העיר ומשם דרומה באוטובוס לילה עד לאיזור 4000 האיים, קרוב מאוד לגבול עם קמבודיה.
תכננתי להשאר רק כמה ימים באי שנקרא Don det ומשם לחצות את הגבול לקמבודיה אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי נשאר שבוע. המקום היה מאוד רגוע עם אנשים טובים וישנתי בבקתה נחמדה על הנהר.
יום לפני שנגמרה לי הויזה בלאוס חציתי את הגבול לקמבודיה.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה