יום 120: 27 מייל/43 ק"מ
סך הכל: 2190 מייל/3524 ק"מ
אחרי לילה שלא ישנתי בו יותר מדי בגלל העכבר, קמתי גם עצבני על החורים שיצר וגם על האוכל שאכל. אבל למרות הכל חשוב להתחיל את היום עם חיוך ופשוט להתחיל ללכת.
עד הצהריים ההליכה הייתה בתוך היער ובלי יותר מדי נוף. הגענו לגשר שחוצה נחל נחמד והחלטנו לעצור שם לארוחת צהריים והתרעננות במים.
מיד לאחד חציית הגשר התחילה עלייה ארוכה ומתישה במיוחד שלקחה זמן מה. השתדלתי לא לעצור יותר מדי בדרך כי רציתי להגיע כמה שיותר מוקדם לקאמפסייט ולנוח. עצרתי רק בנקודה אחת לכמה דקות, גם בשביל לנוח אבל בעיקר בשביל להנות מהמעט נוף שסוף סוף היה שונה ולא רק מלא בעצים.
הגעתי לקאמפסייט בשעה סבירה והוא היה מלא בהמון מטיילים. הייתי מופתע מהכמות והסתבר לי שהרוב הגדול הם אנשים שעושים מקטעים שונים של וושינגטון.
יום 121: 31 מייל/50 ק"מ
סך הכל: 2221 מייל/3574 ק"מ
בבוקר כשקמתי מת'יו, ג'ניפר ווג'י דיי כבר לא היום בקאמפסייט למרות שלא התעוררתי מאוחר בכלל! את ג'ניפר וג'י דיי הדבקתי אחרי זמן קצר אבל את מת'יו שעזב מאוד מוקדם זה היה בלתי אפשרי.
את ארוחת הצהריים העברנו ליד אגם עם חוף נחמד אבל הבעיה הייתה שאיך שהתמקמנו כמובן שהגיעו יתושים שלא ריחמו עלינו ורצו להיות חלק מארוחת הצהריים..
הנופים לצערי לא השתפרו כל כך במהלך היום וגם בנקודות בהן הפוטנציאל להנות מנוף יפה היה גבוה, עשן השריפות הקשה מאוד לראות משהו.
לאחר ארוחת הצהריים כל אחד המשיך ללכת בקצב שלו. ג'ניפר וג'י דיי קבעו להפגש עם מת'יו בקאמפסייט שנמצא במרחק של 28 מייל מאיפה שישנו. אני החלטתי שאני רוצה להמשיך ללכת עוד קצת, הרגשתי שיש לי עדין כוחות ללכת וגם באיזשהו מקום רציתי לילה לבד עם עצמי ותכננתי פשוט לראות אותם למחרת בבוקר בעיירה שהתכוונו להגיע אליה בכל מקרה.
הקאמפסייט היה ריק וגדול. נהנתי מאוד מהערב עם עצמי ואני באמת חושב שזה חשוב וכיף מדי פעם למרות שאני מאוד אוהב להיות סובב אנשים.
יום 122: 15 מייל/24 ק"מ
סך הכל: 2236 מייל/3598 ק"מ
בבוקר נשארו לי רק 5 מיילים עד לכביש שממנו אני צריך לתפוס טרמפ לעיירה בשם Trout lake. הגעתי מוקדם והתנועה בכביש עוד הייתה דלה. לאחר זמן קצר שחיכיתי הגיעו שאר החבר'ה ומצאנו טרמפ לעיירה.
איך שהגענו הדבר הראשון שעשינו היה כמובן לאכול ארוחת בוקר ולשתות בירה קרה!
בסוף ארוחת הבוקר זיהיתי שוב את אופיר, הישראלי שפגשתי כמה ימים קודם לכן. הייתי בטוח שכבר המשיך הלאה ונמצא קדימה אך סיפר שלילה לפני נגנב לו הארנק ולכן היה צריך להשאר ולהסדיר את העניין הזה.
אחרי ארוחת הבוקר המשכתי לחנות המקומית על מנת להצטייד באוכל למקטע הבא. המבחר לא היה גדול והמחירים לא היו זולים אך ניגשתי ל"קופסת המטיילים" שנמצאת כמעט בכל עיירה קרובה לשביל ובעצם מאפשרת לקחת או להשאיר אוכל למטיילים אחרים שעושים את השביל. מצאתי כמה דברים טובים בקופסא שעזרו לי לחסוך זמן וכסף בקניית אוכל.
אחרי שסיימתי עם הקניות ישבתי עם אופיר ועם עוד שלוש בנות שלא פגשתי לפני כן (סטאקס, קיופיד וקארי)
סטאקס וקיופיד אמריקאיות וקארי שוויצרית.
העברנו את הצהריים ביחד בשיחות מצחיקות ותוך כדי גם החלטתי שאני מזמין כרטיס טיסה חזרה לארץ אחרי שמצאתי מחיר טוב יחסית. התחושה הייתה מוזרה אחרי כל כך הרבה זמן שאני מטייל (שנה ו-8 חודשים) פתאום להזמין כרטיס בחזרה לארץ, אבל זהו זה סופי ואני עולה על טיסה מלוס אנג'לס ב26 בספטמבר וצריך לסיים את השביל עד אז.
אחר הצהריים הגיע בחור שהציע טרמפ בחזרה לשביל והרגשתי שמיציתי את העיירה ושאני מוכן להמשיך ללכת! ג'ניפר, מת'יו וג'ידיי רצו להשאר עוד זמן קצר ואמרו שיצטרפו אלי כבר בהמשך.
תפסתי טרמפ ביחד עם אופיר ושלושת הבנות ויצא שהתחלנו ללכת ביחד.
התחלנו להתקדם בעלייה לכיוון הר אדמס ואחרי 10 מיילים הגענו לקאמפסייט גדול ומרווח למרגלות הר אדמס.
בקאמפסייט הכרנו כמה מטיילים שעושים מסלול של כמה ימים וישבנו כולם ביחד מסביב למדורה עם אוכל ומוסיקה. הערב היה ממש נחמד ומצחיק בטירוף! החיבור בין האנשים היה טוב ומהיר במיוחד.
איך שנכנסנו לאוהלים להתכונן לשינה התחיל מבול רציני של גשם! במשך חצי שעה הגשם היה חזק במיוחד ולא הפסיק לרגע. רעמים וברקים הוסיפו לאווירה אבל אני חייב להודות שזאת הייתה חוויה כיפית בעיקר מהסיבה שהייתי מוגן וחם בתוך האוהל. אלה רגעים שאתה מבין כמה הציוד שלך חשוב ובלעדיו אתה בהחלט יכול להיות חסר אונים.
יום 123: 30 מייל/48 ק"מ
סך הכל: 2266 מייל/3646 ק"מ
אחרי הלילה הסוער שהיה לנו קמנו לבוקר מעונן, קריר ורטוב מעט. לקחנו את הבוקר ברגוע יחסית ועשינו מדורה קטנה בשביל להתחמם. לפני שהתחלנו ללכת סטאקס הודיעה לנו שהיא פורשת מהשביל ולא ממשיכה יותר. אופיר ואני היינו מופתעים מהסיבה שאנחנו מכירים אותה בקושי יום וכבר היא מחליטה לפרוש. בשביל הבנות זה היה קצת פחות מפתיע וסיפרו לנו שזה משהו שנבנה כבר תקופה דיי ארוכה.
 |
| מימין לשמאל: קיופיד, סטאקס, אופיר, קארי ואני. |
נפרדנו מסטאקס והמשכנו לעשות את מה שאנחנו הכי טובים בו… ללכת!
השמיים התבהרו לאט לאט וההליכה במקביל לעננים שמתחתינו הייתה יפה ומרשימה.
במהלך כל היום ליוו אותי אוכמניות שנמצאו ממש בצד השביל והיה בהחלט קשה להתעלם מהנוכחות שלהן ולא לאכול. למרות הטעם הנהדר והטרי השתדלתי לא להגזים בכמות שאני אוכל ולהשאיר קצת לשאר המטיילים.
הנוף של הר אדמס ליווה אותי במהלך רוב היום ולפעמים קשה לי להבין את המרחק שאני הולך ביום עד שאני פתאום קולט הר או נקודה בולטת אחרת בשטח שרק לפני כמה שעות או ימים הייתי נמצא ממש בסמוך.
את הערב סיימנו בקאמפסייט ליד אגם יפה אך מלא באנשים. למזלנו מצאנו נקודה יחסית טובה וגדולה שתתאים לכולנו. אחרי שסיימנו להקים את האוהלים הדבר הראשון שעשינו היה למצוא עצים ולהדליק מדורה.
אכלנו ארוחת ערב כולם ביחד ונכנסנו לאוהלים לישון, היינו תשושים והקור לא הוסיף בכלל.
יום 124: 24 מייל/38 ק"מ
סך הכל: 2292 מייל/3688 ק"מ
במהלך כל הלילה ירד עלינו גשם קל יחסית אבל מה שיותר ביאס אותנו היה לקום לגשם ולקפל הכל ולהתארגן כשהכל רטוב וקר.
לקח לנו זמן להתארגן ובעיקר להלחם עם עצמנו מנטאלית לצאת מהשק שינה ומהאוהל ולכן התחלנו ללכת מאוחר באיזור השעה 9 בבוקר.
ההליכה הייתה בתוך הערפל ודווקא במקטע שאמור להיות מאוד יפה וחשוף לנוף הררי ומיוחד.
לקראת הצהריים, השמיים התחילו להתבהר ומדי פעם קיבלנו דחיפת מוטיבציה מהשמש שבאה והלכה לסירוגין.
אחר הצהריים מזג האוויר כבר השתפר והגענו לעיירה בשם Packwood.
אכלנו ארוחת ערב, עשינו קניות לארוחת ערב ולאחר מכן הלכנו לחפש מקום לישון בו הלילה. המשימה לא הייתה כל כך פשוטה ורוב המקומות היו בתפוסה מלאה. בסופו של דבר מצאנו מקום שנמצא כמה דקות נסיעה ממרכז העיר ותפסנו לשם טרמפ.
יום 125: 2 מייל/3 ק"מ
סך הכל: 2294 מייל/3692 ק"מ
את הבוקר לקחנו ברגוע בלי לחץ, אכלנו ארוחת בוקר במוטל ולאחר מכן תפסנו טרמפ בחזרה למרכז העיר. העברנו את הצהריים באיזור המאפייה המקומית ולאחר מכן ארוחת צהריים במסעדה המוצלחת שאכלנו אתמול. אחר הצהריים תפסנו טרמפ לכיוון השביל ועברנו דרך White pass ששם חיכו לנו חבילות של אוכל ובנוסף לכך חיכתה לי גם חבילה עם זוג נעליים חדשים!
תוך כדי ארגון האוכל למקטע הבא, פגשתי את איי גיים ורודאו שלא ראיתי כמה ימים. קיוויתי שרודאו יצטרף אלינו אבל הוא רק הגיע והיה צריך גם כן לפחות חצי יום של סידורים ומנוחה.
חזרנו לשביל בשעה מאוחרת בהרבה ממה שתכננו והאמת היא שגם הרגשנו בלי יותר מדי חשק להליכה ארוכה היום. מצאנו קמפסייט נחמד ליד אגם אחרי 2 מיילים והחלטנו להעביר שם את הלילה.
יום 126: 24 מייל/38 ק"מ
סך הכל: 2318 מייל/3730 ק"מ
התעוררנו בבוקר ובאמת שתכננו להתחיל ללכת בשעה מוקדמת אבל משום מה הבוקר היה קר בצורה קיצונית ביותר! דיברנו וצחקנו במשך שעה בערך ולאחר מכן החלטנו שהגיע הזמן לצאת מהאוהל ולהתחיל ללכת. הבעיה היא שהדלקנו את המדורה מחדש מה שהתברר לנו כטעות איומה מכיוון שמהרגע שמתקרבים למדורה אי אפשר יותר להתרחק ממנה!
בסופו של דבר הבנו שאנחנו בהחלט מגזימים וצרכים להתחיל ללכת על מנת להספיק את כמות המיילים שהצבנו לעצמנו ללכת. היום הלך והתחמם וגם הנופים רק השתפרו ככל שהתקדמתי. עברתי דרך אגמים צלולים ויפים ובסוף אחת העליות נחשפתי למראה היוצא דופן של הר Rainier.
נדהמתי מיופיו של ההר שהופיע בפתאומיות וליווה אותי במשך כמה שעות של הליכה מצדדים ומזוויות שונות ומגוונות. הר ריינר הוא אחד ההרים הגבוהים והמפורסמים בארצות הברית ונחשב גם לא פשוט בכלל לטיפוס.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה